מבוא

חכמת הקבלה הפכה בשנים האחרונות לנחלת הכלל. תוך תקופה קצרה יצאה מסימטאות צפת ומחדרי חדריה הירושלמיים, ופלשה לרשת האינטרנט, לחנויות הספרים, לאוניברסיטאות, לרדיו, לערוצי הטלוויזיה ולחוגי הבית. המדיטציות הפכו קבליות, ואפילו תכשיטים, ניתן למצוא בשווקים, המתקשטים בה לכאורה, בחכמה העתיקה בעולם.

מה נשתנה הדור הזה מכל הדורות? כיצד הפכו סודות התורה שעברו בלחישה, מפה לאוזן, מרב לתלמיד, מאות בשנים, למותרים ונגישים כל כך?

התשובה נמצאת ככל הנראה, אצל איש רוח אחד, שהשפעתו על עם ישראל במאה העשרים עוד תחקר ותהגה רבות – הרב יהודה לייב הלוי אשלג שמו. היה זה בשנת התשנ"ה (1995) שספרו 'מתן תורה' התגלגל לידיי, והאיר והעיר כל נים וגיד בנשמתי.

הרב אשלג זצ"ל נפטר בשנת התשי"ד (1954), רגע אחרי שהתנועע על הסטנדר בבית הכנסת בתפילות יום הכיפורים, והשאיר אחריו צוואה רוחנית שלא נופלת מצוואתם של הרמח"ל, הרמב"ם, רבי נחמן והאר"י הקדוש. יחד עם שותפו לדור, הראי"ה קוק, חידש את התורה מבלי לצאת מתוך כתליה, האיר באור יקרות את אוצרות האומה מבלי לוותר על דעת התורה. חפר בה והפך בה מבלי לכפור בה, ופתח עבורנו את הגן הנעול, שנוכל לטייל בו, מלאים מבטי פליאה, בינות פרד"ס שלם של תפוחים קדושים.

והוא מבאר את כתיבתו, הפותחת את סודות חכמת הקבלה ברבים, כך: שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. האמנם? מותר לפרסם? ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, רבי שמעון בר יוחאי, כך כתוב בספר הזהר, התלבט רבות האם לגלות וכמה, "אוי אם אגלה ואוי אם לא אגלה"… כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופַנה… וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה. את היכולת לבאר בצורה בהירה אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור… ועל כן אמרתי, שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי (פרי חכם מאמרים עמ' קס'ה).

הקבלה מתגלה כעת בגלל הדור?

כך הוא טוען, ועינינו רואות הרי – דור מיוחד אנו פוגשים מולנו, שופע שפע אינסופי של אפשרויות, מידע וטכנולוגיה, אך ריקן ריקנות איומה. הכל בו, והכל גם נשמט מידיו. רודף אחרי החומר ומתמכר לכל פיסה של רוח. כמו שכותב הרב קוק: דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאוד למצוא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביא. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא, הוא כולו חייב, גם כולו זכאי (מאמר הדור. אדר היקר ועקבי הצאן).

מדוע דווקא בדור הזה, שנראה רחוק כל כך מתגלה, החכמה בתפארתה?

הסיבה המרכזית טמונה, כך על פי הרב אשלג, בהתפתחות מתמדת של מה שהוא מכנה "הרצון לקבל". בני האדם, לדידו, כתוצאה מגדילת האגו, יורדים בכל דור ודור במדרגתם הרוחנית ומשתכחת מהם חכמת החיים הפשוטה. הם טובעים בבוץ הגשמיות ומאבדים את הקשר אל הטבע, האדמה והמקור. הם רוצים לכבוש את העולם, ובינתיים מחרבים את הכדור עליו הם חיים. מדוע? בדרך כלל מכיוון שהם רואים רק את עצמם.
חכמת הקבלה שהחלה אצל אדם הראשון לפני יותר מחמשת אלפים שנה (ספר רזיאל המלאך), התפתחה במשך הדורות, עברה דרך אברהם אבינו (ספר היצירה), אח"כ עברה למשה (תורה), אל רבי שמעון בר יוחאי (ספר הזהר) דרך האר"י הקדוש (עץ חיים) ועד דורנו זה, מעולם לא הייתה רלוונטית כמו בימינו.

הדורות לא נדרשו במהלך ההיסטוריה לחכמה הזו. מלבד יחידי סגולה שעסקו בה, לא היה צורך לפרסם אותה בהמון. הדור לא היה זקוק לה. הם ידעו אותה ואת חכמתה מצד הטבע שלהם כמו שהגשש, להבדיל, בטיולו בטבע, חווה את מה שאתם ואני לא ממש מרגישים.
הדור שלנו התרחק עד כדי כך שהוא צריך את המעולה שבתרופות כדי לתקן את עצמו. מחלת ה"אגואיזמוס" על כל גרורותיה, לא תתרפא, לטענתו, אלא בעזרת תרופת הקבלה.

הרב אשלג הבין זאת ולכן כתב תחילה פירוש מקיף לכתבי האר"י הקדוש – "תלמוד עשר הספירות", שם הוא מתאר את מבנה העולם הרוחני בדיוק מופלא, ופורש את החוקים הפועלים בו, בדיוק שלא נופל מספרי פיזיקה. לאחר מכן המשיך והשקיע את כל כוחותיו בהדפסת פירושו הפנומנלי "הסולם" שכתב לספר הזוהר, ובו תירגם מארמית לעברית את הספר כולו ופתח לנו פתח להבין את המשלים הסתומים שבזהר, על דרך הפנימיות. והיא שהעירני לעשות ביאור, מספיק, על כתבי האר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש והסרתי הפחד הזה לגמרי, כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. ומדוע עשה זאת?למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש… כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם עוד לא נברא הביטוי לזה, אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזוהר גופו, כי רק אז, תושלם כוונתי בביאורי זה (הקדמה לספר הזוהר).

כל המון בית ישראל? דרך ומבוא לכל בן אדם? האמנם? מיד נענה על כל השאלות.

שלמה שוהם, אחד מבכירי הקרימינולוגים בישראל, סיפר עליו כך: בכל פעם שהצליח לגייס מעט כסף, מתרומות קטנות, היה מדפיס חלקים מן ה'סולם' שלו. מצאתי אותו עומד בבניין רעוע, חורבה כמעט, ליד מכבש דפוס ישן. הוא לא היה מסוגל להרשות לעצמו לשלם לסדר, ולכן סידר את אותיות הדפוס בעצמו, כשהוא עומד מעל המכונה במשך שעות בכל פעם, אף שהיה בסוף שנות השישים לחייו.

הוא היה ללא ספק צדיק – איש צנוע, עם מאור פנים. מאוחר יותר שמעתי שהוא בילה כל כך הרבה שעות בסידור הדפוס, עד שהעופרת פגעה בבריאותו. (עיתון "הארץ" 17.12.04).