מה לעשות כשאנו נושאים צלקות, לא על גופנו, אלא בנשמתנו? ומה קורה כשהפצעים הרוחניים האלה שוכנים לא רק בתוכנו, אלא אצל כל בני משפחתנו, בקהילתנו ובמעגלים רחבים לאין ערוך?

המורה הרוחני תומאס הובל חקר במשך שנים איך טראומות ישנות, גם אלה שלכאורה אינן נוגעות במישרין לחיינו, יכולות להכות שורש בקהילות ולעבור מדור לדור. את פירות עבודתו הוא כינס בספר זה – ריפוי טראומה קולקטיבית – שמציע מבט חדש ונועז על טראומה ומתייחס, הן להשפעותיה הגלויות והן לשורשיה החבויים ביותר. הובל שוזר יחדיו ידע עמוק ממסורות מיסטיות עתיקות ואת המחקר המדעי העדכני ביותר. "בעשותנו זאת," הוא כותב, "אנו אורגים סליל כפול בין חוכמה עתיקה להבנה עכשווית."