המאסטר של עצמי

פרק מתוך הספר

אילוף

אפתח את ההסבר על אילוף בסיפור פשוט.

דמיינו לעצמכם ילד בן שמונה האוכל ארוחת צהריים עם סבתו, והיא הכינה מרק לארוחה. הם יושבים יחד ומשוחחים, ונהנים מהחברה ומאהבתם זה לזה.

אחרי שאכל חצי מקערת המרק שלו, מבין הילד שהוא שָֹבֵעַ. "אני לא רוצה את מה שנשאר, סבתא. אני מלא."

"אתה צריך לאכול את כל המרק שלך, חמוד," היא משיבה לו.

בין אם אתם הורים ובין אם אינכם, ברור לכם מה מנסה הסבתא לעשות. כוונותיה מעוררות אהדה, היא רוצה שיאכל כדי להזין את גופו. כשהילד מסרב, היא מנסה לשכנע אותו להמשיך לאכול באמצעות הצעת גמול על הציות לרצונה. זהו הכלי הראשון של אילוף.

"אתה חייב לגמור את המרק שלך," היא אומרת. "ככה תגדל ותהיה חזק, כמו סופרמן!"

אבל הילד מסרב בתוקף. "לא, אני לא רעב," הוא מתעקש. "אני לא רוצה לאכול יותר עכשיו."

מלבד העובדה שהוא אינו רעב, הילד גם נהנה לעמוד על שלו ולומר לא, כי הסירוב, ביטוי רצונו החופשי, מעניק לו תחושת עוצמה. הוא מרגיש תחושת עוצמה כזאת גם כשהוא מסכים לדברים שהוא כן רוצה, והוא מרגיש טוב כשהוא אומר זאת. כך לומדים ילדים (כולל אותנו, כשהיינו ילדים) על כוחה של כוונה: באמצעות אמירת כן או לא.

בסופו של דבר מגיע הילד לסף הסבלנות של סבתו, וכשהגזר לא עובד, היא עוברת למקל כדי לכפות את רצונה עליו. כמו סבים וסבתות רבים והוריהם לפניהם, היא חוצה את גבול הכבוד לבחירתו ומוסיפה עונש, במקרה הזה אשמה וביזוי, שהם הכלי השני של האילוף.

"אתה יודע לכמה ילדים בעולם אין שום דבר לאכול? הם גוועים ברעב! ואתה כאן מבזבז את האוכל שלך. לבזבז אוכל זה פשע!" עכשיו הילד מודאג. הוא לא רוצה להיראות כמו ילד אנוכי, והוא ממש לא רוצה להיראות כמו פושע בעיני סבתו. בתחושת תבוסה הוא נכנע ומכפיף את רצונו.

"אוקיי, סבתא, אני אגמור את המרק."

הוא חוזר לאכול, והוא לא מפסיק עד שהקערה ריקה. ואז, עם רכות הגורמת לנכד שלה להרגיש בטוח ואהוב, אומרת הסבתא, "ילד טוב שלי."

הילד לומד שכשהוא מציית לחוקי החלום, הוא זוכה לגמול; במקרה זה, הוא ילד טוב בעיני סבתו ומקבל את אהבתה ואת העידוד שלה. עונשו יכול היה להיות שהוא היה נראה כילד אנוכי, כפושע בעיניה וכילד רע.

זאת דוגמה פשוטה לאילוף בפעולה. אף אחד לא מפקפק בכך שלסבתא יש כוונות טובות, היא אוהבת את נכדה ורוצה שהוא יאכל את ארוחת הצהריים, אבל לשיטה שבה היא משתמשת להשגת המטרה יש השלכות שליליות לא מכוונות. שימוש באשמה ובביזוי כאמצעים להנעה לפעולה תמיד סותר כל דבר טוב שהושג קודם. בסופו של דבר הגורמים השליליים הללו יעלו שוב לפני השטח בצורה זאת או אחרת.

במקרה זה, בואו נדמיין שכשהילד יגדל, האילוף שהתרחש סביב הנושא יהיה כה חזק, עד שישפיע עליו עוד שנים רבות בבגרותו. למשל, שנים רבות לאחר מכן הוא נכנס למסעדה שבה מוגשת מנת אוכל גדולה, ובאמצע הארוחה גופו יאותת לו את האמת של אותו הרגע: אני שבע.

באופן מודע, או שלא במודע, הוא שומע קול: זה פשע לבזבז אוכל.

באופן מודע, או שלא במודע, הוא עונה: כן, סבתא, וממשיך לאכול.

כשהוא מסיים את המנה כמו ילד טוב, הוא מגיב לאילוף שלו במקום להקשיב לצרכים שלו באותו רגע. כעת הוא עושה דבר המנוגד לגמרי לרצונו, בכך שהוא ממשיך לאכול לאחר שגופו כבר יידע אותו שהוא מלא. הרעיון חזק כל כך, עד שהוא מבטל את ההעדפה הטבעית של גופו להפסיק. אכילה מוגזמת עלולה להזיק לגופו, וזוהי אחת ההשלכות השליליות במקרה כזה של שימוש באשמה ובביזוי כאמצעי. התוצאה השנייה היא שהוא חווה סבל פנימי כשהוא חי שוב רגע של אשמה וביזוי מהעבר, והרגע הזה שולט במעשיו בהווה.

ולבסוף, שימו לב שסבתו אפילו אינה נוכחת בנסיבות הללו, ועכשיו הוא נטל לעצמו את מושכות האילוף והכפיף את רצונו העצמי מבלי שמישהו אחר משפיע עליו. במסורת הטוֹלְטֶקית אנו מכנים תופעה זאת "אילוף עצמי". כמו שאבי נוהג לומר: "בני אדם הם בעלי החיים היחידים על פני כדור הארץ המבצעים אילוף עצמי."

היחסים בין הילד לסבתו מהווים חלק מהחלום של העולם, וארוחת הצהריים של הסבתא ונכדהּ היא דוגמה בסיסית לאופן שבו אילוף ואילוף עצמי מתרחשים בתוך החלום. הסבתא אילפה את נכדהּ בהיותו ילד, אך הוא ממשיך לאלף את עצמו הרבה אחר כך. אילוף עצמי הוא פעולה שבה אנחנו מקבלים את עצמנו בתנאי שנגשים את הערכים שאימצנו מאחרים בחלום של העולם, מבלי לחשוב כלל אם ערכים אלה הינם מה שאנחנו באמת רוצים.

בעוד שלסיום קערת מרק יש השלכות שוליות בלבד, אילוף ואילוף עצמי יכולים להתבטא באופנים קודרים הרבה יותר. למשל, רבים מאיתנו למדו להיות ביקורתיים כלפי הופעתנו החיצונית, משום שהיא לא הייתה "טובה מספיק" על פי הסטנדרטים החברתיים. כפו עלינו את האמונה שאיננו גבוהים מספיק, רזים מספיק, או שעורנו אינו בצבע הנכון, וברגע שהסכמנו עם האמונה הזאת, התחלנו לאלף את עצמנו. כיוון שאימצנו אמונה חיצונית, דחינו או ניסינו לשנות את הופעתנו החיצונית כדי שנוכל להרגיש ראויים לקבלה עצמית ולהתקבלות חברתית. דמיינו לרגע את כל התעשיות שיפסיקו להתקיים, אם כולנו נאהב את גופנו בדיוק כמו שהוא.

ברור שאילוף הנוגע לדימוי גופני שונה מהרצון לרדת במשקל כדי להיות בריאים, או אפילו מהעדפה להיראות בצורה מסוימת. השוני העיקרי נובע מכך שבמצב של העדפה, אנחנו מגיעים ממקום של אהבה עצמית וקבלה עצמית; בעוד שבמצב של אילוף,אנחנו מגיעים ממקום של בושה, של אשמה ושל אי יכולת להיות "מספיק טובים". הקו המפריד בין השניים לפעמים דק, ומאסטרים של העצמי הם אלה היכולים להתבונן פנימה ולקבוע מהו המניע האמיתי שלהם.

עוד צורה נפוצה של אילוף בחלום של העולם העכשווי קשורה למעמד חברתי ולנכסים חומריים. על פי אמונה בסיסית הנפוצה בחברה, אנשים שיש להם הכי הרבה "דברים", או המחזיקים במשרות מסוימות, חשובים יותר מאחרים. אני למשל מעולם לא פגשתי מישהו שהיה חשוב יותר ממישהו אחר, כי כולנו ברואים יפהפיים ומיוחדים של האלוהות. ועדיין אנשים רבים מפתחים קריירות שהם לא אוהבים, וקונים דברים שהם לא ממש רוצים או צריכים, וכל זאת מתוך מאמץ להשיג את המטרות החמקמקות של התקבלות חברתית וקבלה עצמית. מקרים כאלה (ואנו יכולים לחשוב על רבים נוספים) הם האופנים שבהם אילוף מוביל לאילוף עצמי, וכתוצאה מכך אנשים רבים חיים חיים שאינם שלהם.

אני רוצה לחלוק איתכם דוגמה של חבר קרוב שאולף באופן כזה, וכיצד הוא השתחרר מכך. מגיל צעיר מאוד, בני משפחתו של החבר עודדו אותו להיות עורך דין. הם גדשו את נפשו הצעירה בסיפורים על כסף ועל כוח, ואמרו לו שיש לו כל הכישורים הדרושים כדי להצליח כעורך דין. בעידוד משפחתו, החבר שלי למד במכינה קדם־משפטית, ולאחר מכן נכנס ישר לפקולטה למשפטים. אך זמן קצר לאחר הגעתו, הוא גילה כי אינו יכול לסבול משפטנות. במבט לאחור, הוא הבין שהוא אולף לרעיון שעיסוק בעריכת דין יעשה אותו עשיר, חזק, וחשוב מכול – מיוחד בעיני בני משפחתו; אך האמת היא שכאשר אימץ את הדרך הזאת, הוא בעצם הלך בעקבות החלומות שלהם במקום ללכת בעקבות חלומותיו שלו. כשהודיע לבני משפחתו שהוא עוזב את לימודי המשפטים, רבים מהם היו מאוכזבים וניסו נואשות לשנות את דעתו, אך הוא הצליח לעמוד על דעתו בהסתמך על הכַּוונה האישית שלו. זה קרה לפני שנים רבות, והיום הוא צוחק כשהוא נזכר בתוכניותיו הקודמות, כי הוא מאושר מאוד ממקצועו הנוכחי כסופר וכמורה רוחני.

דוגמה זאת ממחישה כיצד פעמים רבות, רעיונות שנשתלו בנו כילדים ואף לאחר מכן אינם משקפים את הדרך המועדפת עלינו. אבל כמו במקרה של החבר שלי, יש בנו הכוח הדרוש כדי להשתחרר מכל אילוף שחווינו, והצעד הראשון לקראת הישג זה הוא להתוודע לאילוף ולגלות מה נכון לנו.

ולבסוף, אני רוצה להבהיר שאף על פי שהתמקדתי בהיבטים השליליים של האילוף, לא כל אילוף מוביל להשלכות שליליות. במילים אחרות, אם רעיון מסוים נשתל בנו באמצעות אילוף, זה לא אומר שהרעיון עצמו רע ושאנחנו חייבים לדחות אותו. אם הוא תואם להעדפות האמיתיות שלנו, זה נהדר. למשל, אם החבר שלי היה בסופו של דבר נהנה מעיסוק במשפטנות, אז לא הייתה לו סיבה לעשות שינוי בקריירה. כאשר אנחנו מחליטים לעצמנו בראש צלול שרעיון או אמונה מסוימים מתאימים לנו, אין רע בשימור שלהם. מה שחשוב הוא לעשות בחירה מודעת.