פתח דבר

המוות אינו היפוכם של החיים אלא חלק מהם

הרּוקי מורקמי

בין שאדם מת בשנתו בשיבה טובה ובשלווה ובין שמת במפתיע, משום שהבשילו הגורמים והתנאים המובילים למוות פתאומי, ההנחיות הניתנות לבודהיסטים במשך תהליך המיתה, ברגע המוות ואחריו הן זהות. המידע המופיע בספר זה על מיתה, מוות ומעבר להם הוא הצגה פשוטה מאוד של הנחיות בודהיסטיות ממסורת עתיקה וספציפית אחת. אמנם מסורות בודהיסטיות אותנטיות רבות מלמדות ביסודו של דבר את אותם דברים, ייתכן שחלק מהפרטים כאן ייראו שונים מכיוון שכל מסורת פיתחה מינוח ושפה משלה. אנא אל תפרשו את ההבדלים הללו כסתירה.

ההנחיות העוסקות במוות ובמצבי הבארדו הגיעו דרך שושלת ארוכה של הוגים בודהיסטים מבריקים, שכל אחד מהם עשה מאמצים כבירים לבחון את התהליך לפרטיו ומכל זווית אפשרית. עצתם עשויה להיות שימושית במיוחד לבודהיסטים או לאנשים שנמשכים לתורת הבודהה, אך היא רלבנטית באותה מידה לכל מי שימות בסופו של דבר. לכן, גם אם אינכם בודהיסטים, אם יש לכם ראש פתוח ואתם סקרנים או מהרהרים במותכם או במותו של מישהו אהוב, אתם בהחלט עשויים למצוא תועלת בדפים אלה.

כל מה שקורה לנו בחיים ובמוות תלוי לגמרי בגורמים ובתנאים שצברנו. לפיכך כל אדם יחווה את מותו הפיזי ואת התמוססות היסודות של הגוף בצורה שונה למדי. המסע של כל אחד מאיתנו דרך מצבי הבארדו השונים יהיה ייחודי אף הוא. לכן כל תיאור של מיתה, מוות ומצבי בארדו הוא אך ורק הכללה. עם זאת, כשתהליך המיתה מתחיל, אפילו מושג כללי על מה שעומד להתרחש לא רק יעזור לנו מאוד להתיידד עם פחדינו העמוקים ביותר, אלא גם יסייע לנו להתמודד עם המוות בשלווה וברוגע. 

בימים אלה אני תמיד עסוק מאוד, אבל בתוך תוכי אני עצלן בצורה יוצאת דופן. הניסיון ללהטט בין שני הקטבים האלה מאתגר למדי, וזו הסיבה שבסופו של דבר כתבתי חלק ניכר מהספר הזה על אפליקציה של רשת חברתית. אם האנגלית שלי מובנת, זה הודות לג'אנין שּולץ, שרה ק. ס. ווילקינסון, צִ 'ימֶ ה מֶ טֹוק, ּפֶ מָ ה מאיה ושרה א. וילקינסון. השלד של הספר נוצר כמענה לרשימה של כמעט מאה שאלות טובות מאוד על המוות שנאספו על ידי חברים שונים שלי. ארצה להודות במיוחד לחבריי הסינים ג'ניפר צ'י, ג'יין וו. ודולי ו. ט.; לפיליפ פיליפו וצוות התמיכה הרוחנית של סּוקהַ אוָ וטי בּבאד-זארו שבגרמניה; לכריס וייטסייד ולצוות התמיכה הרוחנית של דזוגצ'ן ּביארָ ה; למרים פוקורה מהוספיס בודהיצ'ריה בברלין; ולכל מי שהשתתף בלימוד שניתן בשלֹוס לאנגֶ נּבורג.

אני מודה גם לאֹורגייֶ ן טֹוּבגיאל רינפוצ'ה, ּפֶ מָ ה צ'ֹודרֹון, קֶ נּפֹו סֹונַ אם טאשי, קֶ נּפֹו סונאם ּפּונצֹוק, טאנגטֹונג טּולקּו ויאן דֶ בֹורסין על שתרמו ממומחיותם. לאדם פירסי, אֶ ריק ּפֶ מָ ה קּונסאנג, ג'ון קאנטי ולארי מרמלשטיין על שחלקו בנדיבות את תרגומיהם; לג'יין וו, צ'ֹו סּו- צ'ינג ווֶ רה הֹו, פלורנס קֹו, קריס יאֹו, ּפאראווי וֹונגצ'ירַ צ'אי, סאיקֹו סאקּוראגי ורּוי פארו סאראיווָ ה על עזרתם ועצתם; לססיל הֹוהֶ נלֹואֶ ה ומשפחתה, לוויר סינג ולכולם בוואנָ ה על האירוח הלבבי והנדיב; לאנדריאס שולץ על העיצוב והסידור לדפוס של "לחיות זה למות"; ולאמנים ארג'ּון קאיקֶ ר וטארה די גֶ סֹו, שתרמו את תמונותיהם היפהפיות.