להיות בודהיסאטווה

הקדמה

אנשים כמונו יכולים לחולל שינוי

דרך הבודהיסאטווה נכתב בהודו במאה השמינית לספירה, אך ממשיך להיות רלוונטי מאוד לתקופתנו. חיבור קלאסי זה נכתב על ידי החכם ההודי שַנטִידֶוָה (Shantideva) ומציע לאנשים כמוכם וכמוני הנחיות מעודכנות להפתיע לחיים של שפיות ולב פתוח, אפילו בעולם משובש מאוד. ספר זה הוא המדריך בהא הידיעה לבודהיסאטוות מתחילים, אותם לוחמים רוחניים המשתוקקים להקל את הסבל – את סבלם, וסבלו של הזולת. ככזה, הוא משתייך לזרם המָהָאיָאנָה (Mahayana), אותו זרם בבודהיזם המדגיש חמלה כוללת וטיפוח תודעה חכמה, גמישה ונטולת פניות.

לפי המסורת, כדי לכתוב פרשנות לחיבור מסוג דרך הבודהיסאטווה (או Bodhycharyavatara בסנסקריט), צריך אדם להגיע להבנה רוחנית מעשית עמוקה או לקבל הנחיה בחלומו לחבר מסה מסוג זה. לדאבוני, איני עומדת בשני תנאים אלה, ולכן אני מציעה את הבנותיי בתקווה הכנה, שאולי ספרי יסייע לקוראים חדשים להפיק מספרו של שַנטִידֶוָה אותה תועלת שאני הפקתי ממנו.

ההערכה שאני רוחשת לדרך הבודהיסאטווה התפתחה בהדרגה, ורק בעקבות התוודעותי לתורתו של פטרול רינפושה, (Patrul Rinpoche) הנווד היוגי הדגול שחי בטיבט של המאה ה 19- . עם הזמן, כשקראתי את כתביו ושמעתי את הסיפורים השערורייתיים שסיפרו אודותיו, פיתחתי כלפי האיש היקר הוקרה ואהבה. הוא לא התגורר במקום קבוע, היה חסר כול, חריג וספונטני מאוד באורחותיו. ועם זאת היה מורה רב עוצמה וחכם מאוד, שהבנותיו הרוחניות התבטאו בכל מצבי חייו. הוא התייחס לבני אדם ברוך ובחמלה עצומים, אך גם בכנות לא מרוסנת.

כאשר נודע לי שפָּטרוּל רינפּוֹשֶה לימד חיבור זה מאות פעמים, הדבר עורר את תשומת ליבי. הוא נדד ברחבי טיבט ולימד את כל מי שהסכים להאזין לו: עשירים ועניים, נוודים ואצילים, מלומדים וכאלה שמעולם לא למדו את תורת הבודהא. כששמעתי על כך חשבתי לעצמי, "אם התימהוני הזה, שהקדיש עצמו לחיי יוגי, כל כך אהב את החיבור הזה, חייב להיות בו משהו." ורק אז התחלתי ללמוד אותו ברצינות.

יש אנשים המתאהבים בדרך הבודהיסאטווה בפעם הראשונה שהם קוראים אותו. לא אני. לאמיתו של דבר, לא הייתי מתמידה בו לולא הערצתי לפָּטרוּל רינפּוֹשֶה. ואף על פי כן, מרגע שהתחלתי להתמודד עם תכניו, דרך הבודהיסאטווה ניער אותי משאננות עמוקה ואט אט נוכחתי בדחיפות ובעדכניות של הנחיותיו. בהדרכתו של שַנטִידֶוָה התחוור לי שאנשים רגילים כמונו מסוגלים לחולל שינוי בעולם הזקוק לעזרה כאוויר לנשימה.

עם הזמן גם נוכחתי בחסרונה של פרשנות פחות מלומדת מהפרשנויות הקיימות, כזו שתדבר אל הקהל הרחב ותהיה נגישה גם לאלה שאינם יודעים דבר אודות תורת הבודהא.

מסיבות אלה, כאשר התבקשתי ללמד את דרך הבודהיסאטווה במכללה של מנזר גָמפּוֹ אָבּי (Gampo Abbey) כבר הייתי להוטה לנסות זאת. הספר הנוכחי מבוסס על מערכי השיעור וההרצאות האלה. פרשנותי להנחיות של שַנטִידֶוָה ניתנת במידה רבה מפרספקטיבה של תלמיד; היא חלקית ואינה מלאה. ללא ספק, עם הזמן ובסיוע מורי, הבנותיי בחיבור יעמיקו משמעותית; ואף על פי כן, אני מאושרת שביכולתי לשתף אחרים בהתלהבותי מכתבי שַנטִידֶוָה.  

פמה צ’ודרון (נ’ 1936) היא נזירה בודהיסטית ממוצא מערבי, והמורה הראשית במנזר הטיבטי גמפו אבי שבנובה סקושיה, קנדה. צ’ודרון כתבה ספרים רבים המפרשים את הוראת הבודהיזם הטיבטי. "להיות בודהיסאטווה" הוא גולת הכותרת של יצירתה. צ’ודרון מפרשת כאן את הפואמה של שנטידווה עבור קהל מודרני בשפה בהירה וציורית, ובקשיחות וחמלה שאפיינו את כתיבתה כל ימיה.