מבוא

“אילו יכולת להיות מישהו אחר, מי היית?“. זמן רב הקדשתי לתהייה על שאלה זו. הפנטזיה של שינוי הזהות השתלטה עלי כי העדפתי להיות כל אחד אחר, רק לא אני. טיפחתי קריירה מצליחה כביולוג בתחום חקר התא וכמרצה בבית ספר לרפואה, אבל העובדה שחיי האישיים היו בכאוס מוחלט נותרה בעינה. ככל שהשתדלתי יותר למצוא אושר וסיפוק בחיי האישיים כך נעשיתי פחות מרוצה ופחות מאושר. ברגעים של מחשבה מעמיקה השלמתי עם העובדה שעלי להיכנע לחיים ללא אושר. הגעתי למסקנה שהגורל חילק לי קלפים לא מוצלחים ושלא נותר לי אלא לקבל זאת. מה שיהיה יהיה.

בסתיו 1985 השתנתה כל הגישה הדיכאונית הפטליסטית שלי ברגע אחד של טרנספורמציה. התפטרתי מן המשרה הקבועה שלי בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ויסקונסין ועברתי ללמד במכללה ללימודי רפואה באיים הקריביים. הריחוק הרב של המוסד החינוכי הזה מן הסגנון האקדמי המקובל העניק לי את האפשרות לחרוג במחשבותיי מן הסממנים הפסקניים של אמונה המאפיינים את עולם האקדמיה הקונבנציונלי. הרחק ממגדלי השן, מבודד על אי ירוק בלב הים הקריבי התכול, חוויתי התגלות מדעית שניתצה כל אמונה שהייתה לי על טבע החיים.

הרגע שבו חל השינוי הגדול בחיי קרה כשהתעמקתי במחקר שלי שבחן את המנגנונים שבאמצעותם שולטים התאים במצבם הפיזי ובהתנהגותם. פתאום הבנתי שחיי התא נשלטים על-ידי הסביבה הפיזית והאנרגטית ולא על-ידי הגנים שלו. הגנים הם בסך הכול דפוסים מולקולריים המשמשים לבניית תאים, רקמות ואיברים. הסביבה היא ה“קבלן“ שמפענח ומפעיל 12 את הדפוסים הגנטיים האלה, ולמעשה היא שאחראית לצביון חיי התא. ה“תודעה“ של תא יחיד לסביבה, ולא הגנים, היא שמניעה את מנגנוני החיים.

כביולוג המתמחה בחקר התא הבנתי את ההשלכות העצומות שיהיו לתובנות שלי על חיי בפרט ועל חיי האדם בכלל. הייתי מודע היטב לעובדה שכל אחד מאיתנו מורכב מכחמישים טריליון תאים יחידים. את חיי המקצועיים הקדשתי להבנה מיטבית של התאים היחידים, כי כפי שידעתי אז ואני יודע היום, ככל שנבין היטב את התאים היחידים כך ניטיב להבין את קהילת התאים המרכיבה כל גוף אנושי. אם תאים בודדים נשלטים על-ידי התודעה שלהם המתייחסת לסביבה, כך גם האדם המורכב מטריליוני תאים. ממש כמו במקרה של תא יחיד, צביון החיים שלנו נקבע לא על-ידי הגנים שלנו אלא על-פי התגובות שלנו לאותות מן הסביבה המניעים את החיים.

מצד אחד, ההבנה החדשה שלי את טבעם של החיים הייתה מטלטלת. במשך כשני עשורים עסקתי בתִכנוּת הדוֹגמה המרכזית של הביולוגיה במוחם של סטודנטים לרפואה – האמונה שהחיים נשלטים על-ידי הגנים. מצד אחר, ההבנה החדשה לא ממש הפתיעה אותי. תמיד הטרידו אותי ספקות בקשר לדטרמיניזם הגנטי. חלק מן הספקות הללו נוצרו במהלך שמונה-עשרה השנים שבהן ערכתי מחקר במימון ממשלתי בשיבוט תאי אב )תאי גזע(. אמנם נדרשה לי גיחה קצרה אל מחוץ למסגרת המקובלת של האקדמיה כדי להבין זאת לחלוטין, אבל המחקר שלי סיפק הוכחה חד-משמעית לכך שהעמדות המוערכות ביותר בתחום הביולוגיה בכל הקשור לדטרמיניזם גנטי בטעות יסודן.

קלטתי שההבנה החדשה שלי את טבע החיים לא רק אימתה את ההשערות שבבסיס המחקר שלי בתאי גזע, אלא סתרה אמונה מדעית מקובלת נוספת שהחדרתי לתודעה של תלמידיי – האמונה שריפוי תרופתי הוא שיטת הריפוי היחידה שכדאי ללמוד בבית הספר לרפואה. ההכרה במשמעות של סביבה מבוססת אנרגיה יצרה חיבור מהותי המאחד את המדע ואת היישום של ריפוי תרופתי עם הרפואה המשלימה ועם התבונה הרוחנית של אמונות בעבר ובהווה. 13 מבחינתי האישית, באותו רגע של הארה הבנתי שמצב התקיעות שלי מקורו באמונה שטיפחתי במשך השנים כי נגזר גורלי לחיות חיים אומללים במיוחד. אין ספק שלבני האדם יכולת מופלאה להיאחז באמונות שגויות בדבקות ובלהט, וגם אנשי המדע השכלתניים ביותר אינם חסינים מפני מצבים כאלה. מערכת העצבים המפותחת כל-כך, ובראשה המוח הגדול, מעידה על כך שהתודעה שלנו מורכבת הרבה יותר מתודעתו של תא יחיד. כאשר המוחות האנושיים הייחודיים שלנו מצויים בפעולה אנחנו מסוגלים לבחור לראות את הסביבה בדרכים שונות, בניגוד לתא יחיד, שהתודעה שלו רפלקסיבית יותר.

ההכרה החדשה בעובדה שאני יכול לשנות את צביון החיים על-ידי שינוי האמונות שלי גרמה לי להתרוממות רוח. פרץ של אנרגיה התעורר בי עם ההבנה שיש דרך מדעית שתוביל אותי ממעמד ה“קורבן“ הנצחי אל תפקידי החדש כ“שותף פעיל“ ביצירת הייעוד של חיי.

יותר מעשרים שנה חלפו מאז אותו לילה קסום באיים הקריביים. במהלך שנים אלה המשיך המחקר הביולוגי לאמת את הידע שרכשתי באותו רגע של אור ראשון. כיום שני תחומי המחקר המדעי הנחשבים ביותר בביולוגיה הרפואית מאששים את המסקנות המפורטות בספר זה, “הביולוגיה של האמונה“.

התחום הראשון, חקר מעבָר אותות, מתמקד בערוצים הביו-כימיים שבאמצעותם מגיבים התאים לאותות מן הסביבה. אותות אלו מפעילים תהליכים בציטופלסמה )נוזל התא( המסוגלים לשנות את אופן הביטוי של גן ובדרך זו שולטים על הייעוד של התא, משפיעים על תנועתו, אחראים לכושר ההישרדות שלו וגם מסוגלים להמית אותו. חקר מעבר האותות מכיר בעובדה שקיים קשר ישיר בין הייעוד וההתנהגות של יצור חי לבין התפיסה הסביבתית שלו. במילים פשוטות, החיים שלנו נראים כפי שאנחנו רואים אותם.

התחום השני, אפיגנטיקה, הוא שם כולל לתחום מדעי חדש שמשמעותו המילולית היא “שליטה בגנים“, שערער לגמרי את התפיסה המקובלת בדבר שלטון הגנים. מדע האפיגנטיקה חוקר כיצד אותות מן הסביבה בוחרים, משנים ומווסתים את פעולת הגן. תובנה חדשה זו חושפת כיצד הגנים שלנו 14 מתעצבים בתגובה לחוויית החיים. זהו חיזוק נוסף להבנה כיצד תפיסות החיים שלנו משפיעות על מצבנו הביולוגי.

חודשים רבים לאחר שספר זה יצא לאור לראשונה, התפרסם מאמר באחד מכתבי העת המקצועיים המכובדים בארצות הברית, Nature , שחשף תובנות אפיגנטיות חדשות על האופן שבו הסביבה שולטת בפעילות הגן בתאי גזע – נושא שאני דן בו בהרחבה בפרק השני של הספר, שכותרתו “זאת הסביבה, טמבלים“. שעשעה אותי מאוד הכותרת של אותו מאמר: “זאת האקולוגיה, טמבלים“. מתברר שהגענו לאותה מסקנה.

היו מדענים שקראו את הספר הזה ושאלו: “אז מה חדש פה?“. חוקרים מובילים בתחום מכירים את הרעיונות המוצגים כאן, וטוב שכך. הבעיה היא שכמעט כל שאר האוכלוסייה, כל אלה שלא בחרו להתמחות בתחום, עדיין פועלים מתוך אמונות מחלישות שעבר זמנן כאילו נגזר עליהם לחיות כקורבנות של הגנים.

החידוש שבשינוי התודעה הקיצוני כל-כך אולי מוכר לחוקרי המדע, אך התובנות הללו עדיין לא חלחלו בתודעת הציבור. התקשורת אף מחמירה את המצב עם אינספור דיווחים כוזבים על איתור הגן שאחראי למחלה זו או אחרת. זוהי סיבה מספיק טובה לפרסם ספר שיציג את המידע המדעי החשוב הזה באופן שיהיה נגיש יותר לקהל הרחב. תקוותי היא לאפשר לכל אחת ואחד להכיר בעובדה שהרבה אמונות המניעות את חיינו הן שגויות ומגבילות ולעורר השראה שתוביל לשינוי האמונות הללו. הבנת תגובת התא למחשבות ולתפיסות באופן מדעי מאירה את הדרך להעצמה אישית. תובנות המחקר הביולוגי החדש סוללות את הדרך לשחרור התודעה, החומר והנִסים.

הביולוגיה של האמונה אינו ספר הדרכה אישי אלא ספר העצמה אישי. הידע המוצג בו מכוון להכרה אישית הפותחת בפנינו את האפשרות ואת היכולת לשלוט בחיים. בידע הזה מגולמות עוצמות אדירות שאותן כבר חוויתי על בשרי. החיים שיצרתי בזכות התודעה הזאת מלאים ומספקים הרבה יותר מהקודמים, כך שכבר איני שואל את עצמי: “אילו יכולת להיות מישהו אחר, מי היית?“. לעת עתה התשובה פשוטה: אני רוצה להיות אני!…

הביולוגיה של האמונה עוסק באפיגנטיקה – שדה ידע חדשני אשר מראה, בין היתר, כיצד מערכות של רגש, אמונה ותודעה משפיעות על ביטוייו של הצופן הגנטי המולד. זוהי החזית החדשה והעדכנית ביותר של הסוגיה המדעית העוסקת בקשר בין סביבה ותורשה. ברוס ליפטון הוא מהדוברים המקוריים והרהוטים של שדה ידע זה. הוא מצליח לשלב מחקר מדעי חסר-פשרות עם חשיבה מעמיקה, תיאור והסבר בהירים וקולחים, וצד אישי מלא הומור ועניין."

ד”ר גבריאל בוקובזה, 
מרצה בכיר במרכז האקדמאי פרס, אוניברסיטת ת”א והאוניברסיטה העברית בירושלים