מי שגר ביפו וגם מי שלא לא יכול להתעלם מהשדרה המדהימה שחותכת את יפו לשניים

שדרות ירושלים שפעם היו הלב הפועם של העיר יפו לפני שהפכה לתוספת אחרי המקף בשם תל אביב, מקום בו התרכזו חי הלילה התרבות והמסחר של ערבי יפו, מועדונים, מסעדות בתי קולנוע חנויות אוכל, תבלינים, בתי קפה, חמארות, בתי קולנוע, אולם אלהמברה המיתולוגי של גיורא גודיק, סוג של אירופה בתוך הלבנט.

לזכותה של השדרה עומדת העובדה שהיא הצליחה לעבור את המשבר של שנת 1948 והמשיכה לתפקד, נכון המוניות לבירות ודמשק שיצאו משם בשנות ה – 30 של המאה הקודמת, נעלמו, גם החמורים הרתומים לעגלות שהיו כלי התחבורה העיקרי של סוחרי הרחוב, אבל גם אחרי 1948 הרחוב המשיך לתפקד כרחוב מסחרי ותרבותי מרכזי.

שדרות ירושלים התחילו בעצם כ שדרות ג’אמל פשה  שהיה מושל סוריה וארץ ישראל, ולאחר מכן שינו את שמם לשדרות המלך ג’ורג’ החמישי, ורק בשנת 48 הפכו לשדרות ירושלים

ממליץ להציץ בספר הצילומים הנהדר “השדרה” של ורד נבון וצלמים נוספים כדי להבין את רוחב היריעה והחשיבות של השדרה.

בארבע השנים האחרונות השדרה ריקה, כמעט נטושה, ממתינה לרכבת שתגיע כנראה בנובמבר ואז אולי תחזור לחיים, ומי יודע אולי תהפוך לגרסה אוריינטלית של ‘שדרות רוטשילד’ בינתיים פה ושם ניצני חיים של בתי קפה ומעדניות.

*בתמונה שדרות ירושלים עוד מהזמן שקראו להן שדרות המלך ג’ורג’.

כתיבת תגובה