כשקורה לנו משהו לא נעים, ההתניות שלנו פועלות אוטומטית ואנחנו מגיבים בעצמה. יש תרגול שאפשר לעשות בדיוק ברגע הזה, שיעזור לנו להישאר נוכחים וערים. תרגול זה נקרא שהייה חומלת, והוא מאפשר לנו להפסיק להאמין להתניות שלנו כאילו היו אמת מוחלטת. אנחנו יכולים לראות את הפרשנויות ואת הדעות כמה שהן – פרשנויות ודעות. איננו חייבים להיות נתונים לשליטתן או להניח להן להכתיב כל דבר שאנחנו חושבים או עושים. תגובות עוצמתיות תמשכנה להתעורר, ממש  כמו שינויי מזג האוויר. אולם כל אחד מאיתנו יכול לפתח את היכולת לא-להעצים את רגשותיו, כדי למנוע מהם להפוך לסיוט ולהחריף את הסבל.

לצורך התרגול, נסו להתחבר לתחושה של סלידה ממשהו. זה יכול להיות ריח, צליל, זיכרון של אדם או אירוע, מקומות חשוכים, נחשים – כל דבר שמרתיע או דוחה אתכם. היעזרו בדמיונכם כדי להתחבר לתחושת הסלידה, ואז הרפו ממחשבותיכם במידת האפשר, כך שתוכלו לשהות בתחושת הסלידה ולחוש באיכות שלה. יש אנשים שממש מרגישים זאת בגוף, ואחרים שבשבילם זה אנרגטי יותר. דמיינו שמישהו שואל אתכם, “איך זה להרגיש סלידה?” ואתם רוצים לגלות את התחושה. גם אם אינכם יכולים לבטא זאת במילים, נסו להתחבר לחוויה הלא-מילולית של דחייה וסלידה.

לאחר שתתחברו לזה – אם אתם מסוגלים להתחבר לזה – נשמו פנימה. במקום לסלק את תחושת הסלידה, הזמינו אותה להיכנס פנימה, אך מבלי להאמין לשיפוטיות ולדעות שיש לכם לגביה. פשוט התחברו לרגש עצמו בלי לתת לו כל פרשנות. אתם יכולים לעשות זאת בשביל עצמכם, כדרך להתקרב למה שדוחה בעיניכם, ואתם גם יכולים לעשות זאת עם המשאלה שכל האנשים שבדיוק כמוכם נתפסו בקרס הסלידה, יוכלו לא להגיב לרגש הזה, ולא להשתעבד לתחושה. בדרך זו האי- נוחות שלכם תוכל לחבר אתכם עם הסלידה והכאב של אנשים אחרים, ולעורר בכם את החמלה.

תרגול של שהייה חומלת, ובמקרה המסוים הזה שהייה חומלת עם חוויית הסלידה, מורכב משאיפה של הרגש השלילי ושחרורו החוצה בנשיפה. נשמו את הרגש פנימה והרפו בנשיפה החוצה, שוב ושוב. אפשר לעשות זאת במשך חמש דקות, במשך כמה שעות או בכל פעם שעולה בכם רגש שלילי. אנחנו עושים זאת למעננו ולמען כל האנשים האחרים שחשים שאט נפש בגלל דעה קדומה, ואין להם דרך לעבוד עם הרגש הזה, כך שהוא מתפתח לגינוי עצמי, קנאה ואלימות, ויוצר סבל אינסופי בעולם כולו.

אנחנו מתחברים לסלידה, חווים אותה במלואה ככל יכולתנו, עד השאיפה פנימה, ואז מרפים ומשחררים אותה בנשיפה החוצה. אנחנו מאפשרים לרגש הזה להוות בסיס לחמלה, וגם – בהדרגה, עם הזמן – מבינים שהוא חסר ממשות, שהוא כמו רוח רפאים. כשאנחנו נשארים איתה בדרך זו, הסלידה מתמוססת. זה לא יריב שאנחנו נאבקים בו, זו רק מחשבה שנעשית דחוסה ומוצקה. אנחנו מצדיקים את המחשבה הזו, ועל בסיס אותה הצדקה אנחנו פוגעים באנשים.

יש אמרה המיוחסת לקרל יונג, “האפשרות היחידה לצאת מזה החוצה היא לעבור דרך זה”. זו גם הגישה כאן. המטרה היא לא לסלק רגשות קשים וגם לא להתפלש בהם, אלא ללמוד בהדרגה להכיל את הרגש ולחוות אותו כפי שהוא, בלי להחריף או לדכא אותו ומבלי להיסחף איתו. אנחנו מכירים בכך שהאנרגיה הגולמית והלא-מעובדת הזו שעוברת דרכנו, היא אותה אנרגיה נוזלית, דינמית ובלתי ניתנת לאחיזה, שזורמת ועוברת דרך כל מה שחי.

תרגול של שלום מאת פמה צ’ודרון

לפרק הראשון| לפרק השני | לפרק השלישי | לפרק הרביעי | לפרק השישי