ספרית השחר

ספרים  – הראשונה שזיהתה את האהבה שלי לספרים הייתה בעלת חנות הספרים “השחר” ברחוב ביאליק ברמת גן. בימים ההם לחלק מחנויות הספרים היו ספריות השאלה בחדר האחורי (שנות ה-60 של המאה הקודמת). לחנות הספרים הייתה צמודה נגריה קטנה, וריח הספרים התערבב אצלי יחד עם ריח הנסורת והדבקים, עד היום כשאני עובר ליד נגריה, אני נעצר לרגע ומחפש ספרים.

ילד בן עשר שהחנות הייתה במרחק הליכה מבית הוריו, הייתי מגיח לשם מדי יום בדיוק בשעה ארבע. בעלי החנות, כמו כל היקים המדופלמים, הקפידו על שנת צהרים וסגרו את חנותם בין השעות 14:00-16:00. מותר היה לנו לשאול ספר אחד בלבד בכל פעם, כך שנאלצתי להגיע לשם כל יום. כאמור בעלת הבית השגיחה בלהיטות שלי, ואישרה לי לקחת בכל פעם שני ספרים, מה שגרם יום אחד לתקרית לא נעימה כאשר בעלה זעוף הפנים גילה שה”פרחח” לוקח שני ספרים בעוד שהמנוי הוא לספר אחד בלבד (יקה, כבר אמרנו). עם הזמן היא התחילה לשמור עבורי ספרים מסוימים ולהציג אותם בפניי. כך התוודעתי לז’ול וורן, לחמישייה הסודית, ועוד.

* בצילום ספריה ברמת גן, רק 50 שנה קדימה, בתקופתי זה היה שחור-לבן.

כתיבת תגובה