ספרים וקפה

בלוג ספרים וקפה

שתי האהבות הגדולות שלי בחיים הן ספרים וקפה. למה ספרים וקפה ולא למשל קפה וספרים?

כי הספרים היו קודם.

בא מאהבה

הזיכרון החזק ביותר שיש לי מספרים הוא מחורף אחד בכיתה ה’ או ו’, כשיזהרה, המחנכת והמורה לספרות, נכנסה לכיתה בבוקר והודיעה לנו בהתרגשות שש”י עגנון זכה בפרס נובל לספרות ושלכבוד האירוע היא תקריא לנו את תהילה.

כאן אני צריך להקדים כמה מילים על הסיטואציה. מדובר בשנות ה-60 ברמת גן, תלבושת אחידה, 40 ילדים בכיתה, מנהל מפאי”ניק, בית ספר יסודי שבו רוב הילדים הם בנים חסרי סבלנות שכל מה שהם רוצים זה לצאת החוצה ולבעוט בכדור. אבל איכשהו הקסם קרה, המורה התחילה לקרוא והשיעור עבר כבמטה קסם, וככה בוקר בוקר במשך שבועיים, עד שהסיפור הנפלא ההוא נגמר.

למי שלא זוכר, תהילה הייתה זקנה יפה בירושלים שהמחבר נקלע אל ביתה ביום חורף ועוזר לה להדליק את תנור הנפט. היא מספרת לו על אביה, שקרע את כתובתה בגלל קוצו של יוד, ועכשיו כשהיא חשה ששעתה קרבה היא מבקשת ממנו ללכת ולחפש את החתן ההוא שנכלם…

הערת המחבר

אני אוהב קפה. רק שאני לא “פיין שמעקר”. כשאני נתקל בקפה טוב אני אומר תודה, כשהוא גרוע אני ממשיך הלאה, משתדל לא להשמיץ. בבקשה להבין שכשאני כותב שבאלבניה הקפה מצוין הכוונה לקפה במקומות ששתיתי בהם, לא בכל המדינה.

“אתה לא באמת מרגיש בבית עד שאתה לא מוצא את הקפה השכונתי שלך!”

כתיבת תגובה