הכל באשמת ההורים (1)

רמת גן 1970 ומשהו, אבא שלי שולח אותי לביאליק 5, שם יש חנות קפה שבה טוחנים את הקפה במקום, טרי. הוא נותן לי שטר של 10 לירות ואומר לי את מילות הקסם, “תגיד לו שזה בשבילי”. “כלומר?”, אני תוהה, “תגיד לו”, אבא שלי מאיץ בי, “שזה בשביל מוריס”. טוב, הלכתי, והקסם התרחש, חנות נקיה ומצוחצחת, , איש שנדמה לי שקראו לו שוורץ או משהו כזה, גבוה, קצת איך לומר רחב מימדים, עם קרחת מבריקה, חגור סינר, שהתנועע בחנות כמו רקדן בלט, הבטתי בו מהופנט, שם תנועה מיותרת, ואחר כך היכה בי הריח, ריח נפלא לרגע דימינתי שאני בערבות אפריקה ותיכף יגיע טיגריס, בדיוק קראתי אז את שמונים יום מסביב לעולם’ של ז’ול וורן, ככה חשבתי מריח העולם הגדול, הזמנתי, 20 אחוז ערביקה, 80 אחוז קולומביה, רק שתדעו, וכל זה בשביל קפה שחור שמרתיחים על הגז.

רק שזה שאבא שלי סמך עלי היה העניין האמתי בשבילי.

  • בתצלום בית קפה בבגדד איפה שהוא בשנות החמישים של המאה הקודמת, כשעוד היו שם יהודים

כתיבת תגובה