"אספרסו שמש"

עכשיו צריך לחזור לאימא שלי, שהזכרתי קודם. האשמה מספר שתיים!

“אספרסו שמש”, ככה קראו לבית הקפה שבעצם רצה להיות מסעדת שווארמה ולא הצליח. דודו, בעל הבית, היה בכלל הודי מאשדוד, אבל הוא השאיר את השם של בעל העסק הקודם. מכונת האספרסו תמיד הייתה כבויה או בתיקון או בהחלפת חלק, או שהקפה נגמר, אם בכלל עבדה אי פעם. אבל “מקטוע ראס” ששתה שם אמר לי שדודו בעל הבית שם נס קפה במקום קפה אמתי. ממילא כולם שתו שם קולה או קפה שחור.

אמא שלי הייתה חוזרת כל יום מהעבודה ויורדת בתחנת האוטובוס ישר לנגד החבורה של “האורדונים”, שהיו אוסף של בחורים צעירים מגיל 15 עד 25, ובערך בגיל 25 הם היו נעלמים וצצים פתאום אחרי כמה שנים עם כרס, התחלה של קרחת, במקרים גרועים יותר בלי שן אחת או שתיים, ומספרים סיפורים על מגורים בארצות רחוקות ודמיוניות, כמו פתח תקווה וגבעת שמואל. פעם הגיע אשר, שהיה היפיוף של השכונה, וסיפר על מקום בשם “הקריות”, שזה, כך הבנתי, רחוק יותר מחיפה.

אבל סך הכל הם היו אנשים טובים. פשוט כולם נשרו בשלב זה או אחר ממערכת החינוך, בדרך כלל בשלבים הראשונים שלה, והלכו לעבוד. בחורים טובים שהחלום הכי גדול שלהם היה לקנות וספה ולהתחתן עם סיגי מהמספרה של מישל. מי חשב אז על מכוניות.

נחזור לאימא שלי. כאמור היא הייתה יורדת שם בתחנת האוטובוס, מעיפה מבט בהמון הססגוני שהיה שותה קפה, מעלעל בעיתוני ספורט ומתווכח על הדרך הנכונה למלא את טפסי הטוטו, ששכחתי לציין – היו ההכנסה העיקרית של הקפה.

המפגש היום-יומי הזה גרם למפלס החרדה אצל אמא שלי לעלות, שמא הבן יקיר לה יתחבר עם ה”פושטקים” האלה, ככה קראו להם, ואז היא עשתה את הטעות הקלאסית של כל ההורים בעולם ואמרה לי ש”אוי ואבוי אם אני אראה אותך יושב שם עם הבטלנים האלה”. חוק מספר אחת: לעולם אל תגיד לילד שלך ‘אסור’, זה מיד ידליק אצלו את נורות הסקרנות. אני יודע, עברתי את זה עם שני בנים. בכלל, הדרך לעורר סקרנות אצל ילדים היא לאסור עליהם משהו, נניח נוציא את לימודי המתמטיקה מחוץ לחוק ומיד כולם ילכו לאינטרנט לבדוק מה זה. אבל זה נושא לספר אחר, עכשיו אנחנו עם אמא שלי, הפחדים שלה והקפה.

האמת היא שנתתי לה כבוד, וב’אספרסו שמש’ ישבתי רק אחרי שהיא נפטרה (כשהייתי בן 22). הזמנתי מדודו קפה שחור, למרות שהמכונה הייתה דלוקה. העדפתי לא לקחת סיכון. הזמנתי את “אריות”, שקראו לו ככה כי כל פעם שהפועל רמת גן חטפה שער הוא היה צורח מהיציע לשחקנים “לא לוותר, להילחם כמו אריות!”, ואת ששון לקפה וסיפרתי להם שאני עוזב את רמת גן ואת כופר הישוב ועובר לתל אביב.

עוד על ספרים וקפה

  • אלפי תודות   אלפי תודות Thanks a Thousand מאת J. Jacobs ג’יקובס חובב קפה פסיכי יותר ממני, יצא למסע חובק עוד…

  • נדלן בספרות העברית הבטחתי לכתוב קצת על ספרים. לאחרונה יצא לי לקרוא ברצף שלושה ספרים פרוזה מקור: בעלת הבית מאת עוד…

  • לא חשוב מאיזו עדה אצל העיראקים יש ענין עם קפה וגם עם תה. אמא שלי, הדודות שלי והסבתות שלי היו עוד…

  • ספרית השחר ספרים  – הראשונה שזיהתה את האהבה שלי לספרים הייתה בעלת חנות הספרים “השחר” ברחוב ביאליק ברמת גן. בימים עוד…

  • באלבניה הקפה מצוין   יום אחד אני אוכל להבין מה גרם לי לעלות על טיסה לאלבניה. טסתי ליוון, נחתתי בשדה עוד…

  • הכל באשמת ההורים (1) רמת גן 1970 ומשהו, אבא שלי שולח אותי לביאליק 5, שם יש חנות קפה שבה טוחנים עוד…