ביקורת על הספר מה עושה אותך לא בודהיסט – חיים אחרים גליון ספטמבר 2018 – גדעון לב
הבודהיזם מקושר בדרך כלל לצמחונות, לנזירות ולמדיטציה, אבל הוא אינו קשור במהותו באף אחד מאלה. בספרו בעל השם הפרובוקטיבי, מבקש המורה הטיבטי רינפוצ'ה להסביר מה כן עושה אותך בודהיסט. התשובה על פיו קצרה: בודהיסט הוא מי שמקבל את ארבעת החותמים, ארבע קביעות יסוד שביטא הבודהה.
החותם הראשון הוא שכל הדברים המורכבים ארעיים. ארעיות אגב, אין פירושה מוות, אלא שינוי. החותם השני הוא שכל הרגשות הם כאב ואין אף רגש שמסב תמיד אך ורק עונג. רגשותינו הם שמובילים לסבל, ולא ההתרחשויות החיצוניות, מכיוון שכל הרגשות נולדים מאנוכיות וכרוכים בהיאחזות בעצמי.
החותם השלישי הוא שכל הדברים נעדרים קיום עצמאי- זוהי האיקות. ההבנה שהכול ריק, כולל כל הרעיונות והאידיאלים שלנו וכל מי שאנו מכירים, אינה מובילה לאדישות, אלא להפך-רק ממנה יכולות לצמוח אחריות וחמלה.
החותם הרביעי והאחרון הוא שהנירוונה מצויה מעבר למושגי. ההארה אינה מתקיימת בתחומי החלל והזמן, ולכן אי אפשר לתאר אותה באמצעות השפה.
הנירוונה אינה אושר ואינה אומללות- היא מעבר לרעיונות דואליסטים כאלה, אם כך בחנו את עצמכם-האם אתם בודהיסטים?
ביקורת על הספר בעיתון הארץ (pdf)
הקדמה
פעם ישבתי במושב האמצעי בטור המושבים האמצעי בטיסה טרנס-אטלנטית, ולידי ישב איש נחמד שניסה להיות חברותי. מכיוון שראה שראשי מגולח ואני לובש גלימה אדומה הוא הסיק שאני בודהיסט, וכשהוגשה הארוחה הציע בטובו להזמין לי ארוחה צמחונית. מכיוון שהניח בצדק שאני בודהיסט, הוא הניח גם שאיני אוכל בשר. כך התחילה שיחתנו. הטיסה היתה ארוכה, וכדי להרוג את הזמן ואת השעמום שוחחנו על בודהיזם.
עם הזמן הבנתי שאנשים בדרך כלל מקשרים בודהיזם עם שלווה, מדיטציה ואי-אלימות. למעשה רבים חושבים שכדי להיות בודהיסט די בגלימות אדומות או כתומות ובחיוך שלֵו. כבודהיסט קנאי אני צריך כנראה להתגאות במוניטין הזה, במיוחד בכל הקשור באי-אלימות, הנדירה כל כך בעידן זה של מלחמות ואלימות, ובראשן אלימות דתית. דתות הולידו אלימות לכל אורך ההיסטוריה, וגם היום אלימות דתית קיצונית מככבת בכל מהדורות החדשות. אני חושב שאפשר לקבוע בביטחון שאנחנו הבודהיסטים לא התבזינו עד כה בעניין הזה, ואלימות מעולם לא מילאה תפקיד בהפצת הבודהיזם. אבל כמי שגדל על ברכי הבודהיזם אני גם מרגיש החמצה מסוימת כשמקשרים אותו רק עם צמחונות, אי-אלימות, שלווה ומדיטציה. הנסיך סידהארתה, שהקריב את חייו הנוחים ואת כל המותרות של חיי הארמון כשיצא לחפש הארה, בוודאי חיפש משהו מעבר לישיבה חסרת מעש בחלקת יער שקטה.
הבודהיזם מבוסס על עקרונות פשוטים, אבל קשה מאוד להסביר אותו. הוא רחב, עמוק ומורכב עד בלי די. אף שאינו דתי ואינו תיאיסטי, קשה להציג אותו בלי להישמע דתי ותיאורטי. עם התפשטותו בעולם נטמעו בו גם מאפיינים תרבותיים שונים שמקשים עוד יותר על הבנתו. מאפיינים חיצוניים כמו קטורת, פעמונים וכובעים צבעוניים אולי מושכים תשומת לב, אבל הם גם עלולים להיות מכשול להבנה. אנשים מסיקים מהם שזו משמעות הבודהיזם, ואינם עוסקים במהותו.
לפעמים, בתסכולי מכך שתורתו של סידהארתה לא קנתה לה אחיזה מספקת לטעמי, או סתם מרצוני החופשי, אני משתעשע ברעיון לחולל רפורמה בבודהיזם – להפוך אותו לפשוט יותר, ברור ושמרני יותר. מובן שאין כל שחר לחלום (שאני שוגה בו לפעמים) לפשט את הבודהיזם ולהפוך אותו למערכת של כללי התנהגות מוגדרים ומתוכננים, עם שלוש מדיטציות ביום, כללי לבוש מסוימים וכמה עקרונות אידיאולוגיים, כמו שאיפה להפוך את כל האנושות לבודהיסטית. אילו יכולנו להבטיח שהשמירה על הכללים האלה תניב תוצאות מיידיות ומוחשיות, אני חושב שהיו יותר בודהיסטים בעולם. אבל כשאני מתעשת מהפנטזיות האלה (מה שקורה רק לעתים רחוקות) וחושב בדעה צלולה, אני נזכר שעולם מלא באנשים שמכנים את עצמם בודהיסטים לא יהיה בהכרח עולם טוב יותר.
רבים סבורים בטעות שבודהה הוא אלוהי הבודהיזם; אפילו אנשים מארצות הנחשבות לבודהיסטיות כמו קוריאה, יפן ובהוטן מחזיקים בגישה תיאיסטית כזאת כלפי בודהה והבודהיזם. לכן לאורך הספר אשתמש לסירוגין בשמות סידהארתה והבודהה, כדי להזכיר לאנשים שבודהה היה רק בן אדם – אדם שהפך לבודהה.
אפשר להבין מדוע אנשים מסוימים סבורים שהבודהיסטים מאמינים באדם ששמו בודהה שחי אי שם. עם זאת, בודהה עצמו ציין שלא את האדם עלינו להעריץ, אלא את החוכמה שהוא מלמד. אנשים רבים גם משוכנעים שלידות חוזרות וקַרמה הן עיקרי האמונה של הבודהיזם. ויש עוד ועוד תפיסות שגויות כאלה. את הבודהיזם הטיבטי מכנים לא פעם 'לאמאיזם', ואפילו זֶן לא תמיד נחשב בודהיזם. יש גם אנשים הבקיאים קצת יותר, העשויים להשתמש באופן שגוי במילים כמו ריקוּת ונירוונה בלי להבין את משמעותן.
בשיחה כמו זו שניהלתי עם שכני למטוס, מי שאינו בודהיסט ישאל בדרך כלל מה הדבר שהופך אדם לבודהיסט. אין שאלה שקשה יותר לענות עליה. אם בן שיחנו באמת מתעניין, תשובה מלאה לא תתאים לשיחה קלילה אגב אכילת ארוחת ערב. הכללות עלולות להוביל לאי-הבנות, גם אם התשובה נכונה ומגיעה היישר מלב המסורת, שראשיתה לפני 2,500 שנה.
בודהיסט הוא אדם שמקבל את ארבע האמיתות הללו:
כל הדברים המורכבים הם ארעיים.
כל הרגשות הם כאב.
כל הדברים נעדרים קיום עצמאי.
הנירוונה מצויה מעבר למושגי.
ארבע הקביעות הללו, שהבודהה עצמו ביטא אותן, ידועות גם כ'ארבעת החותמות'. החותם היה במקור סימון המהווה ערובה לאותנטיות. למען הפשטות וזרימת הטקסט נקרא כאן לארבע הקביעות האלו גם חותמות וגם 'אמיתות', אך אין לבלבל בין אלה לבין ארבע אמיתות האצילים, הנוגעות רק להיבטים של הסבל. אומרים שבארבעת החותמות מגולם הבודהיזם כולו, אבל רוב האנשים אינם מתעניינים בהם. אם לא מסבירים אותם היטב, לא פעם הם רק מוציאים לאנשים את הרוח מהמפרשים ואינם מעודדים אותם להמשיך להתעניין. הם משנים את נושא השיחה ובכך זה נגמר…“