נבחר:

מה עושה אותך לא בודהיסט

69.00 כולל מע׳׳מ

מה עושה אותך לא בודהיסט

דזוֹנְגסאר ַג' ְמַיאנג ְקיֶיְנ ְטֶסה ריְנפּוֶֹצ'ה

אם נדמה לכם שאתם בודהיסטים, אולי כדאי שתחשבו שוב. דזונגסאר ג'מיאנג קיינטסה, מגדולי המורים של הבודהיזם הטיבטי כיום, מאתגר את העולם הבודהיסטי ומערער בדרכו היצירתית והחדשנית על סטריאוטיפים נפוצים, הנחות יסוד כוזבות ופנטזיות רווחות. בשנינות ובהומור מעודד קיינטסה רינפוצ'ה את הקוראים לראות מעבר לסממנים החיצוניים של הבודהיזם – רומנטיקה של מחרוזות, קטורת וגלימות אקזוטיות – ומוביל אותם היישר אל לב תורתו של בודהה שאקימוני.

דזונגסאר הוא לאמה המלמד בודהיזם טיבטי בכל רחבי העולם, ובמאי קולנוע עטור פרסים. הוא עומד בראשם של כמה מנזרים באסיה, מנהל מרכזי מדיטציה בוונקובר, סן פרנסיסקו, סידני, הונג קונג וטאיפה, ועומד בראש הארגון .Siddhartha’s Intent הבודהיסטי

 

69.00 כולל מע׳׳מ

במלאי

תיאור

הקדמה

פעם ישבתי במושב האמצעי בטור המושבים האמצעי בטיסה טרנס-אטלנטית, ולידי ישב איש נחמד שניסה להיות חברותי. מכיוון שראה שראשי מגולח ואני לובש גלימה אדומה הוא הסיק שאני בודהיסט, וכשהוגשה הארוחה הציע בטובו להזמין לי ארוחה צמחונית. מכיוון שהניח בצדק שאני בודהיסט, הוא הניח גם שאיני אוכל בשר. כך התחילה שיחתנו. הטיסה היתה ארוכה, וכדי להרוג את הזמן ואת השעמום שוחחנו על בודהיזם.

עם הזמן הבנתי שאנשים בדרך כלל מקשרים בודהיזם עם שלווה, מדיטציה ואי-אלימות. למעשה רבים חושבים שכדי להיות בודהיסט די בגלימות אדומות או כתומות ובחיוך שלֵו. כבודהיסט קנאי אני צריך כנראה להתגאות במוניטין הזה, במיוחד בכל הקשור באי-אלימות, הנדירה כל כך בעידן זה של מלחמות ואלימות, ובראשן אלימות דתית. דתות הולידו אלימות לכל אורך ההיסטוריה, וגם היום אלימות דתית קיצונית מככבת בכל מהדורות החדשות. אני חושב שאפשר לקבוע בביטחון שאנחנו הבודהיסטים לא התבזינו עד כה בעניין הזה, ואלימות מעולם לא מילאה תפקיד בהפצת הבודהיזם. אבל כמי שגדל על ברכי הבודהיזם אני גם מרגיש החמצה מסוימת כשמקשרים אותו רק עם צמחונות, אי-אלימות, שלווה ומדיטציה. הנסיך סידהארתה, שהקריב את חייו הנוחים ואת כל המותרות של חיי הארמון כשיצא לחפש הארה, בוודאי חיפש משהו מעבר לישיבה חסרת מעש בחלקת יער שקטה.

הבודהיזם מבוסס על עקרונות פשוטים, אבל קשה מאוד להסביר אותו. הוא רחב, עמוק ומורכב עד בלי די. אף שאינו דתי ואינו תיאיסטי, קשה להציג אותו בלי להישמע דתי ותיאורטי. עם התפשטותו בעולם נטמעו בו גם מאפיינים תרבותיים שונים שמקשים עוד יותר על הבנתו. מאפיינים חיצוניים כמו קטורת, פעמונים וכובעים צבעוניים אולי מושכים תשומת לב, אבל הם גם עלולים להיות מכשול להבנה. אנשים מסיקים מהם שזו משמעות הבודהיזם, ואינם עוסקים במהותו.

לפעמים, בתסכולי מכך שתורתו של סידהארתה לא קנתה לה אחיזה מספקת לטעמי, או סתם מרצוני החופשי, אני משתעשע ברעיון לחולל רפורמה בבודהיזם – להפוך אותו לפשוט יותר, ברור ושמרני יותר. מובן שאין כל שחר לחלום (שאני שוגה בו לפעמים) לפשט את הבודהיזם ולהפוך אותו למערכת של כללי התנהגות מוגדרים ומתוכננים, עם שלוש מדיטציות ביום, כללי לבוש מסוימים וכמה עקרונות אידיאולוגיים, כמו שאיפה להפוך את כל האנושות לבודהיסטית. אילו יכולנו להבטיח שהשמירה על הכללים האלה תניב תוצאות מיידיות ומוחשיות, אני חושב שהיו יותר בודהיסטים בעולם. אבל כשאני מתעשת מהפנטזיות האלה (מה שקורה רק לעתים רחוקות) וחושב בדעה צלולה, אני נזכר שעולם מלא באנשים שמכנים את עצמם בודהיסטים לא יהיה בהכרח עולם טוב יותר.

רבים סבורים בטעות שבודהה הוא אלוהי הבודהיזם; אפילו אנשים מארצות הנחשבות לבודהיסטיות כמו קוריאה, יפן ובהוטן מחזיקים בגישה תיאיסטית כזאת כלפי בודהה והבודהיזם. לכן לאורך הספר אשתמש לסירוגין בשמות סידהארתה והבודהה, כדי להזכיר לאנשים שבודהה היה רק בן אדם – אדם שהפך לבודהה.

אפשר להבין מדוע אנשים מסוימים סבורים שהבודהיסטים מאמינים באדם ששמו בודהה שחי אי שם. עם זאת, בודהה עצמו ציין שלא את האדם עלינו להעריץ, אלא את החוכמה שהוא מלמד. אנשים רבים גם משוכנעים שלידות חוזרות וקַרמה הן עיקרי האמונה של הבודהיזם. ויש עוד ועוד תפיסות שגויות כאלה. את הבודהיזם הטיבטי מכנים לא פעם 'לאמאיזם', ואפילו זֶן לא תמיד נחשב בודהיזם. יש גם אנשים הבקיאים קצת יותר, העשויים להשתמש באופן שגוי במילים כמו ריקוּת ונירוונה בלי להבין את משמעותן.

בשיחה כמו זו שניהלתי עם שכני למטוס, מי שאינו בודהיסט ישאל בדרך כלל מה הדבר שהופך אדם לבודהיסט. אין שאלה שקשה יותר לענות עליה. אם בן שיחנו באמת מתעניין, תשובה מלאה לא תתאים לשיחה קלילה אגב אכילת ארוחת ערב. הכללות עלולות להוביל לאי-הבנות, גם אם התשובה נכונה ומגיעה היישר מלב המסורת, שראשיתה לפני 2,500 שנה.

בודהיסט הוא אדם שמקבל את ארבע האמיתות הללו:

כל הדברים המורכבים הם ארעיים.

כל הרגשות הם כאב.

כל הדברים נעדרים קיום עצמאי.

הנירוונה מצויה מעבר למושגי.

ארבע הקביעות הללו, שהבודהה עצמו ביטא אותן, ידועות גם כ'ארבעת החותמות'. החותם היה במקור סימון המהווה ערובה לאותנטיות. למען הפשטות וזרימת הטקסט נקרא כאן לארבע הקביעות האלו גם חותמות וגם 'אמיתות', אך אין לבלבל בין אלה לבין ארבע אמיתות האצילים, הנוגעות רק להיבטים של הסבל. אומרים שבארבעת החותמות מגולם הבודהיזם כולו, אבל רוב האנשים אינם מתעניינים בהם. אם לא מסבירים אותם היטב, לא פעם הם רק מוציאים לאנשים את הרוח מהמפרשים ואינם מעודדים אותם להמשיך להתעניין. הם משנים את נושא השיחה ובכך זה נגמר…“

 

סגירת תפריט
×

עגלת קניות