מבוא

כשאנשים שואלים מה אני עושה, תשובתי היא: ״אני תסריטאית ובמאית, ואני מלמדת סדנאות יצירה״.

סדנאות היצירה הן שמעניינות אותם.

״איך אפשר ללמד יצירה?״ הם מבקשים לדעת, כשעל פניהם תערובת של התנגדות מהולה בסקרנות.

״אי־אפשר״, אני עונה. ״אני מלמדת אנשים איך הם יכולים לאפשר לעצמם להיות יצירתיים״.

״כלומר, את אומרת שכולנו יצירתיים?״ עכשיו לובשות פני השואלים הבעה של חוסר אמון מעורב בתקווה.

״כן״.

את באמת מאמינה בזה?״

״כן״.

״אז מה את עושה?״

הספר הזה הוא מה שאני עושה.

במהלך עשר השנים האחרונות לימדתי סדנאות יצירה שמטרתן שחרור יכולת היצירה של אנשים. לימדתי אמנים ואנשים שאינם אמנים, ציירים ויוצרי סרטים עקרות בית ועורכי דין – כל מי שהתעניין בחיים יצירתיים יותר באמצעות האמנות. או, בצורה כללית יותר, כל מי שהיה מעוניין באמנות החיים היצירתיים. השתמשתי בכלי העבודה שגיליתי, ושיפרתי אותם במשך הזמן באמצעות תלמידי. במהלך השימוש בכלים אלה ראיתי חסמים נמסים וחיים משתנים, ולו רק בזכות התהליך הפשוט של התקשרות לבריאה תוך כדי גילוי וחידוש כוחות יצירתנו.

״הבריאה? זה נשמע דתי מדי, ערטילאי מדי, ממושגי העידן החדש…״ טפשי? פשטני? מאיים?… אני יודעת. חשוב על הבריאה כתרגיל בפתיחות.

מיכל גזית על יתרונות כתיבת דפי בוקר.