אוק 092016
 

אלואסיס

מקום פולחן האלה דמטר – אלת האדמה והמסתורין החשוב ביותר בעולם הקלאסי, התחיל על ידי המקודש התרקי אאומולפיוס במאה ה14 לפנה”ס והתקיים עד סוף המאה ה4 לספירה. באלואסיס נלמדו סודות הטבע בקשר להתפתחות הנפש האנושית ולידת האגו. האדם מאבד את היכולת האל חושית שלו ומתחיל לחות את האגו, אבל יכול להתחיל במסע העלייה לחיבור עם האלים.

במאה ה14 לפנה”ס דיוניסוס מתחיל ללמד דרך אל עולם הנפש, שאותה לומדים באלואסיס, מביא דת חדשה ליוון. 

מאמר זה מתייחס למסטריות החשובות והמפורסמות ביותר של העולם העתיק – הלא הם המסתריות של אלואסיס, שנערכו לכבודם של פרספונה ודמטר, אלות האדמה והשאול.
השתקפויות של הפולחן ניתן למצוא בתוך ההמנון ההומרי וכתבים פילוסופיים. יש עדויות לפולחן רצוף מהמאה ה7 לפני הספירה ועד למאה ה4 לספירה. מאפיינים שונים השתנו לאורך השנים, במאה ה6 לפני הספירה הוא הפך לפאן הלני, לפני כן התמקד באזור של אתיקה ואתונה. במאה ה6 מוסדות השלטון של אתונה לקחו פיקוד על המקדש.
לאחר פתרון המשבר הקוסמי – חטיפת פרספונה לשאול, דמטר מלמדת את הבן של מלך אלואסיס איזה פולחן צריך לעשות לכבודה. ההמנון מדבר על ייסוד פולחן מאד ספציפי באלואסיס. 

הטקס נקרא   mysteria
חניכה   myein
חניך    mystes
עלייה בדרגת התודעה  orgia

דת המסתורין היא פרטית ואישית, החוויה של מי שלוקח בה חלק היא אקסטטית ורגשית. מאד שונה מהפולחן הציבורי קהילתי. כולם יכלו לקחת חלק בפולחן. לא היו הדרות. היו 2 תנאי קבלה, אחד: נקי מאשמת דם. שני: לא להיות ברברידובר לשון שלא יוונית. הפולחן כלל גברים, נשים ועבדים.

כמעט תמיד פולחן מסתורין מלווה בסיפור או במיתוס. שמכונן את הפולחן, ומצד שני זה מקיים או מחייה את הסיפור. בדרך כלל סיפור על דמות אלוהית שעוברת מסע הכרוך בסבל, ייסורים, אובדן. החניכים משחזרים או חיים מחדש את סבל ומסלול הייסורים של האל במיתוס. האל היה החניך הראשון שעבר את המסלול הזה שנגמר בסוג של גאולה או קתרזיס, וכל החניכים האחרים משחזרים וחווים מחדש את מסע האל, (הופכים להיות אל בעצמם…).

 הטקס הוא חד פעמי, מי שעבר אותו ממשיך להגיע מדי שנה למקדש ושומר על קשר עם הפולחן. טקס של חניכה שמתרכז במסע רוחני ופיזי שעובר החניך המבטיח לו חיים מבורכים לאחר המוות. לשאול מגיעות כל נשמות המתים וחיות שם חיים אנונימיים נטולי נפש, ללא זיכרון וללא הכרה, כצללים.
הפולחן נועד להעניק משהו אחר, להעניק לחניך התעלות רוחנית שתבטיח לו חיים יותר טובים לאחר המוות. להעלות את הרמה הרוחנית של האדם. ניתוחיפ פסיכולוגיים מדברים על כך שהטקס עוזר לאדם לעבד את הפחדים שיש לו לגבי המוות.
האלה דמטר

יש כאלו המקשרים אותה לאלה הגדולה, האלה החקלאית, האלה הלבנה, בניגוד לשאר בני האדם היא קרובה לבני אדם. היא האלה של ישוב הקבע, הקהילה, בפרקטיקה הדתית יום יומית הייתה אלה חשובה. זכתה להמון פולחן יום יומי בבית ובשדה, מאפשרת את צמיחת הדגן והשעורה.

היא לובש שביס שהוא לבוש אריסטוקרטי יווני של האישה היוונית.

ההמנון ההומרי לדמטר הוא שיר המתאר עלילה הקשורה באופן מהותי לדמות של האלה והפולחן שלה. המיתוס מתאר את הסיפור של פרספונה עם כל ההתרחשויות הקשורות, קורות, בעקבותיו, מצליח להעביר את האספקטים המרכזיים של הדמות שלה והפולחן שניתן לכבודה. בהומרוס ודיאדורוס דמטר כמעט ולא מופיעה, לעומת זאת ההמנון שלה הוא אחד הארוכים והעמוקים, תיארוכו מהמאה ה6 או ה7 לפני הספירה.

יש בו שני אלמנטים: חקלאי ומוות. התמודדות אישית עם מוות והמחזור התמידי של צמיחה וגדילה מחדש.

דמטר חווה את ביתה צועקת ונעלמת. היא יוצאת לחפש אותה ברחבי הארץ שבורת לב, בהגיעה לחצר מלך אילאוסיס היא מתחפשת לאישה זקנה ומתקבלת כמטפלת ליורש העצר הקטן. בלילות היא שמה אותו באש קדושה ומשקה אותו בנקטר בכדי להפוך אותו לבן אלמוות, מה שלא עוזר לאימא המבועתת שמגלה את המחזה יום אחד. דמטר מתגלה לפני המלכה – אם ואומרת לה שבגלל התערבותה הילד לא יזכה בחי נצח. .

לאחר החשיפה דמטר מורה למלך אלאוסיס לבנות מקדש, היא נכנסת למקדש שלה ומסרבת מרגע זה והלאה לתמוך באדמה ובני אדם, המשמעות היא חורבן טוטלי, שתקף גם לאלים שלא מקבלים יותר ברכות, והם צריכים להתערב. זאוס שולח את הרמס להדס להורות לוהדס לשחרר את פרספונה. הדס מתוחכם ויודע שמי שאוכל משהו מהשאול חייב לחזור לשם, הוא נותן לפרספונה גרגר של רימון והיא חייבת לחזור לשאול, ואז מגיעים להסכמה שחלק מהשנה פרספונה תהיה בשאול ובשאר על פני האדמה. הרימון הפך לאחד מהסמלים של מוות. ניתן למצוא מצבות של נשים המחזיקות ביד רימון. המקום שבו פרספונה ודמטר מתאחדות הוא אלאוסיס. פרספונה ממשיכה לקיים את תפקידה כמלכת השאול. מלכת המתים. תפקיד דומיננטי בדמות שלה. בגרסאות מסויימות יש לה תפקיד כשופטת של נשמות, בגרסאות אחרות זה מינוס מלך כרתים.

חלק מהפולחן של דמטר קשור בתהלוכה עם לפידים, צום, שתייה של משהו מסויים, מניעה מרחצה שנגמרת בטקס של רחצה והיטהרות.
המיסטריות של אלואסיס

באלואסיס היו מיסטריות קטנות הפתוחות לכל ומיסטריות גדולות שנועדו רק לאלו שרוצים ומוכנים לעבור את המסע הרוחני.

טקסי המיסטריות הקטנות התקיימו בחודש פברואר, חודש האנססטריה בלוח שנה האתונאי, מי שניהל אותם זה הארכון (שליט), ויטילאוס (הראשיהמלך), היו 9 ארכונים שהיו מעין ממשלה, הראשי שביניהם היה ויטילאוס
הטקס היה מאד פשוט – הקרבת חזיר, והיטהרות בנהר.
טקסי המיסטריות הגדולות התקיימו בכל שנה בסוף הקיץ, בין ה14-23 לספטמבר, שנקרא באודרומיון. חלקן התקיים באתונה וחלקן באלואוסיס וחלק בדרך. היו לו הרבה מאד שלבים ומרכיבים:
חפצים קדושים
תהלוכת לפידים
טקסי היטהרות ורחצה
המנעות משינה
שתיית הkykeon
חדר פנימי במקדש
trlrsterion
טקס סודי

משתה וסעודה קדושה
ריקודים ופסטיבל לילי
כיבוד המתים

מהלך טקסי המיסטריות הגדולות:

ב14 לחודש הכוהנים מביאים את החפצים הקדושים בתוך תיבה מאלואסיס אל מקדש דמטר הנמצא למרגלות האקרופוליס באתונה. המקדש נקרא אלאוסיניון
. אלאוסיס הקטן. ביום זה מתקיימת תהלוכה מאלואסיס אל תוך העיר. והפקדה של החפצים הקדושים
.

ב15 לחודש – הכרזה רשמית של הכוהנים על תחילת המסטריות הגדולות, מלווה בטקסים שלא יודעים מה הם

ב16 לחודש – יום של רחצה והיטהרות. יש תזה שלפני ה16 מי שלקח חלק בפולחן היה צריך להימנע מרחצה לאיזו תקופה. טקסי רחצה מתקיימים בים,

ב17 לחודש – פסטיבל בתוך פסטיבל. לחניכים אסור היה להגיע לטקס שהתקיים באותו יום, לקחו בו חלק תושבי העיר ואנשים שעברו את הטקס בעבר, היום הזה נקרא אפידאורה, חגגו את בואם של אסקלפיוס והבת שלו – הגיינה לאתונה. יום המוקדש לבואו של אסקלפיוס לאתונה. שבו המאמינים לא ישנים ויש הקרבת קורבנות כל הלילה. כשכל זה קורה החניכים נשארים סגורים בתוך הבתים

ב18 יש יום מנוחה

ב19 לפנות בוקר מתחילה תהלוכה היוצאת מאתונה אל אלואסיס. זאת גם תהלוכת לפידים. התהלוכה יוצאת מבית הקברות של אתונה ומתקדמת לאורך הדרך הקדושה עד אלואסיס. גם הפעם נשארים ערים כל הלילה. ומתי שהוא בלילה זה החניכים שותים את הקיקיון – המשקה סם. זה היה משקה שעשוי משעורה ומנטה וכנראה בעל תכונות נרקוטיות

ב20-21 לחודש. החניכים נכנסים אל המקדש, לאולם גדול שבתוכו יש את הטלסטריון – חדר פנימי, שרק חניכים וכוהנים מורשים להיכנס אליו,זה המקום שבו מאוכסנים בדרך קבע החפצים הקדושים. מקום זה נקראה הארון. מצאו כתובת במקום: “צמתי, שתית את הקיקאון, נטלתי מתוך הקופסה, ולאחר שהפעלתי את זה, הנחתי בתוך הסל הפתוח.” 
יודעים שכל החניכים נכנסים יחד לתוך המבנה של המקדש, לא ברור מה התקיים בתוך המבנה הפנימי, באיקונוגרפיה רואים סלים ותיבה
בסוף הטקס מתקיימים משתה וסעודה, ב21 בלילה. לא ישנים כל הלילה, אוכלים שותים. בשלב זה מתקיים לפנות בוקר קורבן פרים. כל הלילה הילולה הכוללת גם ריקודים.

ב22 נשארים כולם באלואסיס ומבצעים טקסים של כיבוד מתים, עיקר הטקסים קשורים להגשת נסכים מתוך כדים. היום האחרון של הפסטיבל מוקדש לפולחן מתים.

מאת זאב בן אריה
מרצה, סופר, מדריך טיולים ובעל חברת טיולי בוטיק “תרבויות עולמי”
להזמנת הרצאות שלחו SMS לניד: 054-4751080