נוב 142017
 

הלוטוס הוא סמל הקארמה בבודהיזם.
בהיקו בודהי (Bhikkhu Bodhi), יאן חוזן בייז (Jan Chozen Bays)  ג'פרי הופקינס (Jeffrey Hopkins)
התכנסו לדון בפירוש הדבר.
הבודהה לימד שבגלל הקארמה, כל היצורים קשורים לגלגל המסתובב תמידית של הלידה מחדש.
רק כאשר מפסיקים להאמין בקיומו של עצמי קבוע ואמיתי, ניתן להשתחרר מהקארמה.

מהי קארמה?
כיצד קארמה נישאת מרגע לרגע ומחיים חיים?
האם כדאי לנסות לשכנע בודהיסט חדש לקבל את עקרונות הקארמה והלידה מחדש?
כמה מרכזית היא דוקטרינת הקארמה לבודהיזם?
האם אפשר לכנות את עצמך בודהיסט בלי להאמין בקארמה?
האם קארמה אומרת שאינך צריך לעבוד כדי להקל על העוול הנתפס?

מהי קארמה, על פי תורת הבודהיזם?

ביקהו בודהי: אולי אנחנו יכולים להתחיל עם תיאור חוויית ההארה של בודהה כפי שהיא מסופרת בסוטרות שונות בשיחות באורך בינוני של הבודהה (בפאלי  MajjhimaNikaya). יש שם תיאור תמציתי מאוד של הקארמה על פי הבנתו הראשונית של בודהה.

ההארה של בודהה התגלתה בדרך שמכונה "שלושת סוגי הידע הגבוהים". הראשון שבהם הוא הידע של בודהה על חייו הקודמים – הוא נזכר בחייו הקודמים במשך מאות אלפי שנים. השני הוא הידע שלו על המוות והלידה מחדש של כל היצורים, כולל ההבנה כיצד יצורים משתנים לפי הקארמה שלהם. אולי אני יכול לקרוא קטע שמתאר את זה, מתוך Bhayabherava Sutta:

"כאשר תודעתי המרוכזת היתה מטוהרת, בהירה וכן הלאה, הפניתי אותה לידיעת המוות והלידה מחדש של היצורים. בעין אלוהית, שהיא מטוהרת ועל אנושית, ראיתי יצורים עוברים הלאה ונולדים מחדש, נחותים ועליונים, חשופים ומכוערים, בני מזל וחסרי מזל. הבנתי איך היצורים עוברים הלאה בהתאם למעשיהם, כך:

"אלה מהיצורים המנוהלים באופן שגוי בגוף, בדיבור ובתודעה, מגדפי אצילי הנפש, הטועים בדעותיהם, הפועלים על פי השקפה שגויה במעשיהם, עם הפרידה מהגוף לאחר המוות, הם מופיעים מחדש במרחב של אומללות , במקום רע, בעולמות התחתונים, אפילו בגיהינום.

"אבל אלה מהיצורים הראויים, שהיו מנוהלים היטב בגוף, בדיבור ובתודעה, לא גידפו את אצילי הנפש, נכונים בדעותיהם, הפועלים על פי השקפה נכונה במעשיהם, עם הפרידה מהגוף לאחר המוות, נולדו מחדש ביעד טוב, אפילו בעולם גן העדן.

"כך, עם העין האלוהית ראיתי יצורים מתים ועוברים הלאה ונולדים מחדש והבנתי איך היצורים עוברים הלאה על פי מעשיהם."

לבסוף, הידע השלישי מתואר כידע של ארבע האמיתות הנאצלות. אבל לפני זה באה ההבנה של שרשרת המקור התלוי (בפאלי  patichcha-samuppada), או התהוות תלויה. זה כרוך בהבנת הדינמיקה של האופן שבו קארמה, יחד עם המטמאים הבסיסיים של בורות ושל חשק, מביאה ללידה מחדש.

יאן חוזן בייז: כרופא, אני מלמד קארמה מנקודת מבט מדעית, כי מה שאני אוהב בקארמה הוא שהיא הגיונית. קארמה היא כמו חוקי הפיסיקה. היא כמעט מדוייקת מבחינה מתמטית, ויש בכך הקלה גדולה. כי אם אתה מבין קארמה, אתה באמת מבין מי ומה אתה, ואתה מבין גם את שאר היקום, כי חוקי הקארמה הם ישימים אוניברסלית.

כשאני מלמד על לידה מחדש, אני מבקש מאנשים לחשוב מה קורה לגורמים הפיזיים של הגוף לאחר מותם. אני שואל אותם, אם נקבור אותך באדמה בלי חומרים משמרים ונחפור ונוציא אותך החוצה לאחר שבוע, האם נכיר אותך? כן. אם נחפור אותך החוצה בעוד שנה, האם נכיר אותך? אולי. אם נחפור אותך בתוך עשר שנים, האם נכיר אותך? לא. אז מה קרה למרכיבים שהרכיבו את הגוף? כולם התפזרו והפכו לדברים אחרים.

אם אתה מת כשאתה כועס, מה קורה לאנרגיה של הכעס?

אנשים שחושבים על כך מתחילים להבין כי ברמה הפיזית יש שרשרת אינסופית של אנרגיה שעוברת סדרה של שינויים. ואז אם אתה מיישם את אותו עיקרון על האנרגיה הנפשית והרגשית שלנו, אתה יכול לשאול גם לאן האנרגיה הזאת הולכת. האנרגיה הזו גם היא לא נהרסת, אם כי אותה אנרגיה שהיתה "אתה" תשתנה לצורה אחרת.

קארמה היא כוח מדויק להפליא בחיינו. אם אתה מת כשאתה כועס, מה קורה לאנרגיה של הכעס הזה? לאן היא הולכת? כאשר אתה נכנס לחדר מלא אנשים שבדיוק כעסו, אתה יכול לחוש את זה – האנרגיה היא מוחשית. אז האם זה סוג האנרגיה שהיית רוצה להעביר הלאה, שחיים אחרים יקלטו אותה? אפשר גם להסתכל אחורה, איזה אנרגיות הועברו אליך – אולי על ידי המשפחה שלך או על ידי האנשים שהשפיעו עליך – וזה עוזר להבין שהאנרגיה לא מתה אלא ממשיכה בצורה כלשהי.

אני לא מוטרד יותר מדי משאלות כמו "האם אזכור שהייתי המלכה ויקטוריה או המשרתת שלה?" אנשים נתפסים בגישה כזאת לקארמה וללידה מחדש, אבל זה כמעט לא רלוונטי. המשכיות האנרגיה היא מה שחשוב. מה אתה רוצה להעביר הלאה – סבל או שמחה?

ביקהו בודהי: מישהו שמאמין במטריאליזם נוקשה יכול לענות לטענה שלך שכמובן האנרגיה המנטלית תלויה בבסיס פיזי – בגוף, במערכת העצבים, במוח – ולכן כאשר הגוף מת כל האנרגיה הנפשית שנוצרה על ידי אותו אדם נכחדת גם היא. בתגובה לכך, הייתי מסתכל על שני מקרים קיצוניים: מקרה קיצוני של רשע, אדולף היטלר, ומצד שני, מישהי כמו אמא תרזה, שעבדה מתוך הקרבה עצמית מירבית לטובת אחרים. אם ניקח נקודת מבט חומרית, אז כשכל אחד מהם מת, זה הסוף המוחלט. אולי להיטלר יש כמה רגעים של חרטה או נקיפות מצפון, אבל אז הכול פשוט מחשיך, והכול נגמר. כשאמא תרזה עומדת למות, יכולים להיות כמה רגעים של שמחה על עבודתה האלטרואיסטית, ואז הכול נגמר.

אם לוקחים את נקודת המבט המטריאליסטית, משמעות הדבר היא שליקום אין עיקרון בסיסי של צדק מוסרי. עם זאת, אם אנחנו מתכוונים להכיר באיזה שהוא צדק מוסרי ביקום, הרי שחייבת להיות המשכיות כלשהי מעבר למוות. זה יכול ללבוש צורה של חיי נצח במימד כזה או אחר – נצח בגיהינום, נצח בגן עדן – אבל נראה שיהיה קשה ליישב את זה עם העמדה שכל סוג של פעולה רצונית יוצרת רק כוח נפשי סופי. מה שנראה משכנע יותר הוא שהפעילויות השונות שלנו בחיים האלה יולידו אותנו מחדש במימד שבו כוחם יתרחב על פני פרק זמן סופי, ואחריו יגיע קיום חדש במקום אחר.

ג'פרי הופקינס: הקארמה מושכת אותי במובן פסיכולוגי, בהתבסס על הניסיון הפרטי שלי של האופן שבו עמדות ופעולות מחלקים מוקדמים של חיי הגיעו לידי ביטוי מאוחר יותר. אני פוגש הרבה אנשים שיש להם תחושה חווייתית של קארמה. אנחנו אפילו רואים את זה בטלוויזיה ובקולנוע. בפרק האחרון של סיינפלד, הדמויות שילמו על הקארמה שלהם. כולם סיימו בכלא על דברים ספציפיים מאוד שהם עשו, שהם עכשיו הבינו. הסרט Flatliners היה מוצלח מאוד, והוא עסק כולו בקארמה. כיצד דברים שאנשים עשו מוקדם יותר בחייהם חוזרים לרדוף אותם.

כאשר כל רגע של תודעה מתכלה, הוא מעביר את כל מלוא רישומי החוויות, הניסיון, הזיכרונות הפוטנציאליים והפיקדונות הקרמתיים אל הרגע המודע הבא של התודעה.

ברמה אחרת, הבנה של ריקות משפרת את ההבנה של הקארמה. הבנה נכונה של הריקות אינה צריכה להניב את ההשקפה שדברים אינם קיימים, שפעולות וכיו"ב אינן קיימות. הבנה נכונה של הריקות דורשת הבנה נכונה של ההתהוות התלויה. ברגע שיש התהוות תלויה, יש סיבה ותוצאה. ברגע שיש סיבה ותוצאה, לפעולות שלנו יש השפעה. ומכיוון שהתודעה היא דבר שאינו פיזי, היא יכולה לשמש כמאגר של הכוחות שהפעולות הביאו לידי קיום ויכולה לשאת אותם מחיים לחיים. אם ההבנה לכאורה של האדם את הריקות חותרת תחת כל הקיום של תופעות, המסורות שאני מכיר טוענות שזה שגוי. אם יש הבנה יסודית של הפעולות וההשפעות שלהן, עצם העובדה שפעולה יכולה להשפיע אומרת שהיא לא קיימת בפני עצמה. אז, הבנה של התהוות תלויה מובילה להבנת הריקות. בתורה, הבנה של ריקות מובילה להבנה גדולה יותר של הסיבה והתוצאה של פעולות.

מהו המדיום שבעזרתו קארמה עוברת מרגע לרגע, מחיים לחיים? מה יוצר את ההמשכיות הזאת?

ביקהו בודהי: זהו זרם של תודעה, רצף של רגעי תודעה. כאשר כל רגע של תודעה מתכלה, הוא מעביר את מלוא רישומי החוויות, הניסיון, הזיכרונות הפוטנציאליים והפיקדונות הקרמתיים אל הרגע המודע הבא של התודעה.

במחזור חיים אחד, רצף התודעה הזה נשען על בסיס גוף פיזי. כאשר המוות מתרחש, הגוף הפיזי אינו יכול עוד לשמש בסיס להמשכיות התודעה. אבל כל עוד נטייה סמויה של בורות ושל חשק עדיין קיימת בתוך זרם התודעה הזה, היא תיווצר מחדש לאחר המוות תוך שימוש באורגניזם פיזי חדש כבסיס שלה. (יש מימדים חסרי צורה שבהם ההמשכיות של המודעות יכולה להתרחש ללא בסיס פיזי, אבל אנחנו לא צריכים לדבר על אלה כאן.)

הנטיות הנסתרות הטמאות – ובמיוחד הכמיהה לקיום חדש (בפאלי, בהאווה-טאנה) ומחרה מחזיקה אחריה הבורות (בפאלי, אביג'ה) – משמרות את המשכיות התודעה מחיים לחיים. כאשר המוות מתרחש, בורות וחשק מחדשים את תהליך הקיום המותנה. זרם התודעה משמר ומעביר את כל הקארמות הבריאות והלא בריאות שנוצרו על ידי אותה הוויה, לא רק בזמן החיים המיידי המגיע לידי סיום, אלא גם מכל הזמן שאין לו התחלה. כל הקארמות שכוחן טרם הוצא יועברו הלאה.

יאן חוזן בייז: מה שמעביר קארמה הלאה הוא האנרגיה של שלושת הרעלים: הדבקות, הרתיעה וההתעלמות. בתור רופא ילדים, בדקתי מאות תינוקות שזה עתה נולדו, ולכל אחד מהם יש את המאפיינים האלה. חלקם נולדים כועסים ומוטרדים מהעולם. אחרים נולדים כשהם רוצים חוויות חושיות והם כועסים אם הם לא מקבלים אותן. אחרים פשוט אוהבים להיות מחוסרי הכרה, ואם הם במצוקה הם הולכים לישון. אותן אנרגיות מחברות את כל הקיום האנושי רגע אחר רגע. אבל אם נוכל לחוות את חיינו כרגעים אינדיווידואליים, כמו התרחשויות בתוך מסגרת של ריקות, אין קושי ובאותו רגע לא מועברת קארמה.

מישהו אמר שכאשר אתה יושב מאוד עמוק במדיטציה, לפחות אתה לא גורם שום נזק. אחד העקרונות הראשונים שלנו בזן הוא: "ראשית חדל מרע". כאשר אתה יושב בדומייה מוחלטת, אתה מפסיק להעביר את הזרמים הקארמתיים הנעים דרכך כל הזמן. אם ההורים שלי התעללו בי ולכן אני נושא אנרגיה תוקפנית שרוצה להכות באחרים, אני עדיין יכול ליצור פער באמצעות התרגול שלי, כך שכאשר הדחף לכעוס מתעורר אני לא מבטא אותו בדיבור ובפעולה. כיפרתי לא רק על הקארמה שלי אלא גם על הקארמה של הורי. זהו ההיבט הנפלא ביותר של הקארמה: היא מתפשטת מאיתנו בכל הכיוונים דרך מרחב וזמן. אנו עשויים ריקות וקארמה.

ג'פרי הופקינס: יש בלימוד תיאורים של הבסיס התודעתי של הכול, alaya-vijnana, המשמש כמדיום לקארמה. יש גם תיאורים של תודעה נפשית עדינה המשמשת כמדיום דרכו הקארמה מועברת. ואז, מעניין, יש תיאור של האדם כמדיום של קארמה, וזה מרתק למדי.

ריקותם של אנשים אינה אומרת שאנשים אינם קיימים. אנשים קיימים. אנו קיימים כהיווצרות תלויה. כשאנחנו אומרים דברים כמו, "סוף סוף הייתי בשליטה על מה שעשיתי", יש לנו תחושה של "אני עשיתי את זה." לעתים קרובות אני עוצר ותופס את עצמי רואה את מוקד הבעלות על הפעולה כ"אני". זה מאוד פרובוקטיבי. לא הרבה נאמר על זה, אבל ידוע כי זו דרך נוספת לדבר על המדיום של קארמה.

בנוסף ישנה השקפה אחרת, והיא כי עצם סיומה של פעולה הוא כשלעצמו אמצעי מספיק לשמש כמדיום. זוהי תופעה ארעית הנמשכת עוד ועוד עד שהיא מביאה לתוצאה של אותה פעולה. זה אולי האופן המסתורי מכולם.

לבסוף, בטנטרה יוגה הגבוהה ביותר, יש את התודעה העדינה ביותר של אור צלול אשר משמש כבסיס ונושא עמדות קודמות מחיים לחיים.

עלי להוסיף כי עצירת הבורות וההיקשרות שנדונו כאן אינה מביאה בהכרח לסוף ההתגלמות בגוף. אבל זה יכול להביא למצב שבו אתה נקרא לשחרר את האנרגיות של כל הקארמות האלה ולהפוך אותן להוויה בודהיסטית.

האם יש לנסות לשכנע את המערבי שזה עתה הגיע לבודהיזם לקבל את העקרונות של קארמה ולידה מחדש?

ביקהו בודהי: לא הייתי מתחיל בניסיון להטיל את מלוא המשקל של דוקטרינה בודהיסטית קלאסית על המערבי שרק הגיע לאחרונה לבודהיזם. אבל גם לא הייתי מסווה או מסתיר את הלימוד. הייתי אומר למישהו בדיוק מה שהבודהה מלמד.

אבל הייתי אומר שאם מישהו מגיע לבודהיזם פתאום, ללא כל הכנה מוקדמת, הוא צריך להתחיל לבחון את אותם עקרונות של הלימוד של הבודהה שאפשר לאמת בחיים כאן ועכשיו. אפשר לראות, למשל, שכאשר מתבוננים בהתנהגות המוסרית, איכות החיים משתפרת. ניתן לראות שכאשר ההתפתחות השיטתית במדיטציה מפחיתה את תאוות הבצע, הכעס והבורות, האדם הופך להיות מודע יותר, עירני יותר, ומבין את החוויות באופן עמוק יותר. כתוצאה מכך, אותו אדם יראה שהוא חווה אושר גדול יותר, שלווה ושביעות רצון. על בסיס זה, הייתי אומר שאפשר לזהות מהיכן מגיע הלימוד הזה: מהבודהה, המואר.

אנשים רבים מכנים את עצמם בודהיסטים אך יש להם רק מושג מעורפל לגבי בודהיזם. זה בסדר. אתה יכול להיות גיאולוג מתחיל ולא להבין את כל הגיאולוגיה, אבל אתה עדיין קורא לעצמך גיאולוג כי אתה לומד את התחום.

כאשר אדם צובר אמון ובטחון בבודהה – על סמך מה שהוא יכול לאמת ולאשר בניסיונו האישי – או אז הוא צריך להיות מוכן לתת אמון באותן תורות של הבודהה שנמצאות מחוץ ליכולת החוויה המיידית. לא מתוך כניעה עיוורת לסמכותו של הבודהה אלא משום שאותו אדם קיבל אימות חווייתי להיבטים מסוימים של תורתו. לכן, אם רוצים ללמוד את התורה הזאת במלוא היקפה, צריך להיות מוכנים לקבל מתוך אמון את אותן תורות הנמצאות מעבר ליכולת האישוש הנוכחית של הלומד.

ג'פרי הופקינס: עדיין נדרשת ספקנות, בהחלט, לפחות בסוג כתבי הקודש שאני מכיר. בודהה לימד, למשל, שכדור הארץ שטוח. דבר זה סותר את התפיסה הישירה. לקבל את הכול, אם כן, נראה לי קשה ומנוגד לגישה הבודהיסטית הבסיסית של ספקנות ושאילת שאלות. אני חושב שאמונה וספקנות יכולות להתקיים יחד באותו אדם.

האם חשוב יותר להאמין בקארמה או שמא חשוב יותר להאמין שהדבר המרכזי שעלי לעשות הוא להיות אדם טוב? אפשר להאמין בקארמה ועדיין לא להתאמץ יותר מדי להיות נחמד. זה אומר האמונה שלך בקארמה לא ממש השפיעה עליך.

יאן חוזן בייז: היבט נפלא של התורה הבודהיסטית הוא שכל אדם מתבקש להיות סקרן, לחקור ולאמת מניסיונו האישי. אני חושב שזה עוזר לכוון אנשים לחשוב על דוגמאות מהחיים שלהם, כמו שביקהו בודהי אמר. אנשים יכולים להבין דוגמאות מחייהם שלהם ולהתחיל להכליל על חייהם של אנשים אחרים. אנשים רואים, למשל, שאם אף אחד לא קוטע את מעגל ההתעללות בילדים, הוא יכול להמשיך להתקיים דור אחר דור. רק אם מישהו נכנס ומפסיק את הכוח הזה שנע קדימה וגורם סבל, אפשר לשחרר את הדורות הבאים.

נדמה לי שהקארמה עובדת כמו מטוטלת, או כמו אחד מאותם צעצועים קטנים עם קו של כדורים התלויים מחוטים. אתה מושך כדור אחד ומשחרר אותו והוא פוגע בקו של ארבעה כדורים וכדור בקצה השני משתחרר. יש שימור של אנרגיה. חשבו על משפחה שבה האב הוא קצין קבע. ילד אחד במשפחה עלול להתמרד נגד זה כדרך למצוא אושר ולהפסיק את הסבל. הילד רואה את הפגמים, באופן די צלול וברור כמו שקורה אצל ילדים לעתים קרובות, ונעשה פציפיסט היפי. הילד הזה גדל, ואחר כך אחד מילדיו, שרואה את חולשות הפציפיסט ואת הדחייה של העולם החומרי, מורד והופך לברוקר בוול סטריט. ואז הילד של הברוקר מוול סטריט הופך לנזיר בודהיסטי. אתה מקבל את התנופה הזאת קדימה ואחורה, פעולה ותגובה, עד שמישהו אומר, "אני רואה שזה ימשיך לנצח, וזה לא שובר את מעגל הסבל, אז אני הולך לעשות משהו בקשר לזה." על ידי הסבר מעשי כזה, עם דוגמאות מהחיים שלהם עצמם, אנשים יכולים להתחיל לראות איך קארמה עובדת.

מערביים רבים מתקשים לקבל את דוקטרינת הקארמה. אחרים אומרים שזה לא הכרחי. עד כמה מרכזית דוקטרינת הקארמה לבודהיזם? האם אפשר לכנות את עצמך בודהיסט בלי להאמין בקארמה?

ג'פרי הופקינס: קבלת החשיבות של קארמה בחיי העבר ובחיי העתיד היא חיונית. באופן אישי, יש לכך ערך עבורי בתרגול שלי. עם זאת, מישהו עשוי לקבל השראה מסיפורים על בודהה, או על בודהיסאטוות או על ארהטים שפועלים בחמלה – והוא יבקש לעזור לאחרים כתוצאה מכך. אם הם יכנה את עצמו בודהיסט, על אף שאיננו מאמין בלידה מחדש ובכך שהקארמה נושאת את עצמה מחיים לחיים, אין לי שום בעיה עם זה.

יאן חוזן בייז: מבלבל אותי לקרוא לזה "דוקטרינת הקארמה", כי בעיני זה כמו להגיד "דוקטרינת הכבידה." זוהי עובדה, לא דוקטרינה. זוהי עובדה שעומדת ביסוד היקום. ברגע שאתה מבין את העובדה הזאת וגם חווה אותה, יש הקלה גדולה. יש בכך אושר כי החרדה שלך מאיך הדברים עובדים משתחררת.

עד כמה מרכזית "דוקטרינת הקארמה"? מרכזית לחלוטין, משום שהיא מרכזית לקיומנו. אתה אולי יכול לקרוא לעצמך בודהיסט בלי לקבל קארמה כעובדה, בדיוק כפי שאתה יכול לקרוא לעצמך כל דבר שאתה רוצה. למעשה, אנשים רבים מכנים את עצמם בודהיסטים כשיש להם רק מושג מעורפל לגבי בודהיזם. זה בסדר. אתה יכול להיות גיאולוג מתחיל ולא להבין את כל הגיאולוגיה, אבל אתה עדיין קורא לעצמך גיאולוג כי אתה לומד את זה.

בודהיסט בוחן את טבע הבודהה שלו, את טבעו המהותי, או את האמת המהותית של האופן שבו פועל היקום. יכולנו לחשוב על עצמנו כעל בודהיסטים של גן ילדים, שרק מתחילים להבין ולחוות את האמת של הבודהיזם. אם אנשים רוצים לקרוא לעצמם בודהיסטים ולומר שהם לא מבינים או חווים קארמה, זה בסדר. אני מקווה שהם פשוט ימשיכו ללמוד את התחום.

ביקהו בודהי: מי שהולך בכנות ולעומק לבקש מקלט באבן החן המשולשת, צריך לחקור מה משתמע ממעשה זה של בקשת מקלט. כאשר אני מבקש מקלט בבודהה, אני נותן אמון בבודהה כמואר המוחלט. כאשר אני חוקר את תיאור ההארה שלו, אני מוצא שם זיכרונות של חיים קודמים ומימוש של חוקים קארמתיים השולטים בתהליך הלידה מחדש.

כשאני מוצא מקלט בדהרמה ולומד את הדוקטרינה לעומק, אני רואה שקארמה ולידה מחדש הן ביסוד התורה. הרעיונות של קארמה ולידה מחדש נכללים ברבים מהניסוחים של ההשקפה הנכונה. אם אני באמת מקבל את הדהרמה, אז אני צריך להסכים לרעיונות של קארמה ולידה מחדש. כשאני מקבל עלי את הדרך, אני יכול להתחיל לקיים את האתיקה הבודהיסטית, ואני יכול לעסוק במדיטציה אינטנסיבית בלי להאמין בקארמה ובתחיה מחדש. אבל אם דרכי באמת תהפוך לחלק מהדרך המתומנת הנאצלת, המובילה לשחרור סופי, אמצא כי ההשקפה הנכונה מוגדרת בכמה הקשרים כקבלת עקרונות הקארמה והלידה מחדש.

מנקודת המבט של תרוואדין, מטרת הדרך היא נירוונה, הכחדת הקארמה והשחרור מסבב הלידה מחדש. כאשר אתה מוצא מקלט בסנגהה, אתה מבין שסנגהה אמיתית היא סנגהה ארית, קהילת הנאצלים. אלה נאצלים שמוגדרים בדיוק על ידי עד כמה הם ניתקו את שורש לידתם מחדש.

הייתי אומר, אפוא, שהמעשה של בקשת מקלט בפני עצמו, כאשר הוא נעשה בכנות, בהבנה ברורה, יכלול הסכמה לרעיונות הקארמה והלידה מחדש. ישנם מאמינים במה שאני מכנה בודהיזם מודרניסטי, או במה שסטיבן באצ'לור מכנה "בודהיזם אגנוסטי", שאומרים שמספיק לבסס את החיים ואת התרגול על ארבע האמיתות האצילות, מבלי להכניס פנימה מטפיסיקה הודית עתיקה או את המטען התרבותי של האמונות הטפלות האסייתיות. ובכל זאת, אם נבחן את ההשלכות של ארבע האמיתות הנאצלות לעומק, נמצא שהן חלק בלתי נפרד מרעיונות הקארמה והלידה מחדש.

לדוגמה, האמת האצילית הראשונה, של הדוקהה, לא מתייחסת פשוט לחווייה של צער, ייסורים, תאוות בצע, דאגה וחרדה. ברמה העמוקה ביותר, המשמעות שלה היא ההמשכיות של חמשת האגרגטים הנצמדים האלה. ללא מושג כלשהו של קארמה ולידה מחדש, עצם הרעיון של חמישה אגרגטים נצמדים ביסוד הווייתו של אדם הופך להיות בלתי מובן. אז מנקודת המבט של האמת הנאצלית השנייה, איך זה שהחשק הוא מקור הסבל? אנחנו יכולים להסתכל על זה מבחינה פסיכולוגית ולומר שכאשר יש חשק, אתה נהיה פגיע ונתון לאגרגטים הנצמדים. אבל כאשר בוחנים את הסוטרות לעומק, מתברר כי החשק הוא הכוח שמביא לחידושם של חמשת האגרגטים מחיים לחיים. מתוך הנחה זו, האמיתות הנאצלות השלישית והרביעית מוסקות באופן לוגי.

מעשה בקשת המקלט, אם כן, מעשה האימון בהתאם לארבע האמיתות הנאצלות, מרמז על קבלת עקרונות הקארמה והלידה מחדש.

ג'פרי הופקינס: אני חושב שביקהו בודהי מעלה הרבה נקודות טובות. אף על פי כן, אני חושב שמישהו יכול למצוא מקלט בשלושת אבני החן בכנות, בלי להבין רבות מהנקודות שגם אני רואה בהן חשיבות רבה. יש פשוט רמות שונות, ואני רוצה להתאמץ לא להיות אקסקלוסיבי. אני לא אומר שביקהו בודהי הוא אקסלוסיבי, כי הוא לא ציין את זה. הוא טען היטב לגבי ארבע האמיתות הנאצלות, הדרך המתומנת ושלוש אבני החן.

זוהי טעות ענקית להתייחס אל דוקטרינת הקארמה כאל דטרמיניסטית ותו לא.

אף על פי כן, אני חושב שאתה יכול לכנות את עצמך בודהיסט אם אתה מושפע מהיבטים שונים ומגוונים של תורת הבודהיזם. בשלב מסוים, אני חושב שבכל זאת יגיע הרגע לראות את הסיבה ואת התוצאה של פעולות ובסופו של דבר לראות שישנם חיים קודמים ועתידים.

אנחנו צריכים לקחת בחשבון שאנשים גדלים לחשוב כל מיני דברים. אדם צעיר בסין וטיבט של היום מחונך בתעמולה לחשוב שטיבט היא רק אחד המחוזות של סין. עבור אנשים רבים, בלתי מתקבל על הדעת כי היא כל דבר אחר. באופן דומה, אנשים שעוברים את מערכת החינוך באמריקה מחונכים בתעמולה לחשוב שהתודעה היא המוח, תופעה פיזית, או לכל היותר תופעה אפי-פנומנלית של המוח.

אנו מתמודדים גם עם העובדה הפסיכולוגית הקשה, שמעטים מאיתנו זוכרים את חיינו הקודמים. זה מכשול גדול למחשבה שניאלץ לחוות את ההשפעות העתידיות של מה שאנחנו עושים עכשיו. אנחנו פשוט לא זוכרים חיים קודמים, אז אין לנו תחושה של המשכיות מן החיים הקודמים. אבל גם אין לנו תחושה של המשכיות מרבים מהחלומות שלנו מהלילה הקודם. אתה יכול לשכב עם מישהו במיטה ולמחרת בבוקר הוא או היא יגידו לך, "עברת משהו רציני אתמול בלילה", ואתה תגיד, "מה? אני לא זוכר כלום".

אם קארמה מרמזת שמצבים של אנשים הוא תוצאה של מעשיהם בעבר, האם עלינו עדיין לפעול כדי להקל על מה שאנו רואים כעוול?

ג'פרי הופקינס: זוהי טעות ענקית להתייחס אל דוקטרינת הקארמה כאל דטרמיניסטית ותו לא. עצם העובדה שהסבל שאני עובר או שאחרים עוברים הוא תוצאה של קארמה קודמת, אין פירושו שלא צריך לעבוד קשה כדי להקל עליו עכשיו ובעתיד. לקארמה יש משמעות כפולה של פעולות קודמות המעצבות את ההווה, וכוונות נוכחיות שיעצבו את העתיד. הכוונה היא לב הקארמה, הלב עצמו. מה פירוש הכוונה? פירושה רצון.

לא הייתי קורא לזה צדק. במובן מסוים, זה אכן צודק, במובן זה שאנחנו מקבלים את הקינוח שמגיע לנו. אבל לצדק מתלווה גם התחושה של נכונות. בפשטות, עשיתי משהו ואני סובל מאותן פעולות שביצעתי מוקדם יותר בחיים האלה או בחיים קודמים. השאלה היא, מה אני יכול לעשות כדי לשנות את כל זה עבור עצמי ועבור אחרים? זוהי קריאה מוחלטת לעבוד קשה מאוד כדי להוביל לשיפור חברתי ולשיפור עצמי.

אחת המלכודות הגדולות של בודהיסטים הוא לחשוב שאין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות באשר למצב שבו אנו מוצאים את עצמנו – זאת פשוט קארמה. זאת מלכודת. אבל המלכודות מובנות איכשהו לתוך המערכת. המערכת פוערת את הבור הזה כדי שניפול לתוכו. אולי עוד מלכודת אומרת לנו, "ובכן, הקארמה אומרת שאני יכול לכוון את העתיד שלי." המלכודת כאן היא לחשוב, "טוב, תן לי להשתנות במשך כמה ימים, ואני אוכל לשנות את כל העתיד שלי."

ביקהו בודהי: קודם לכן, כאשר השתמשתי בביטוי "צדק מוסרי ביקום", השתמשתי ב"צדק" במובן מטאפורי במקצת. לא התכוונתי לרמוז כי קארמה בעברו של אדם יכולה להצדיק את העובדה שהוא חי בעוני בנסיבות בלתי נסבלות עד מאוד בחייו הנוכחיים. עקרון הקארמה פירושו חובה להקל על סבלם של אחרים ולנסות לכונן סדר חברתי צודק ושליו.

בנפרד מדוקטרינות הקארמה והלידה מחדש, הבודהיזם יכול להוות מעין תכנית ראשונית להקמת צדק חברתי ומדיני, הנגזר מתפיסת הדהרמה. דהרמה במקרה זה אינה מתייחסת להוראה הרשמית של הבודהה אלא לחוק היושר האוניברסלי. מספר סוטרות מדברות על המלך האידיאלי, הראג'ה קאקאוואטי, המלך האוניברסלי השולט על בסיס הדהרמה. באחת מהן, Anguttara Nikaya, נאמר:

"המלך האוניברסלי, המלך הצדיק והצודק, בהסתמך על הדהרמה, על חוק הצדק, בכבדו אותו, בהעריכו אותו ובכיבודו, כאשר הציב את הדהרמה כסטנדרט שלו, חרת אותה על דגלו והפך אותה לריבונית, מספק הגנה חוקית, מחסה ובטיחות עבור התלויים בו, עבור האצילים הלוחמים, עבור צבאו, עבור הבראהמנים בעלי-הבתים, עבור אזרחי העיר והכפר, עבור סגפנים ועבור בראהמנים ועבור החיות והציפורים. הוא מתחייב גם לשמור על הארץ נקייה מפשע ולהעניק רווחה לעניים".

עקרונות אלה, אשר יוחסו בזמנים קדומים יותר למלך הבודהיסטי האידיאלי, יכולים עתה לעבור לממשלות של ימינו, ואנו יכולים לראות זאת כחובתן להגשים את העקרונות הבסיסיים הנובעים מן הדהרמה – צדק, ביסוס הרמוניה חברתית, הקלה על העוני, מתן הגנה לעם.

יאן חוזן בייז: הבודהיזם הוא הפעולה האולטימטיבית להשגת צדק חברתי. ללמד אנשים את דרך השחרור זה האופן הבסיסי ביותר לעזור להקל על הסבל בעולם. אם זה לא צדק חברתי, אני לא יודע מה כן. על פי חוקי הקארמה, כולם נוצרים שווים מבחינת יכולתם להשתחרר לבסוף. אם אנו עשויים מריקות וסיבה ותוצאה, כולנו אותו הדבר. מכיוון שאנו מכירים דרך להיחלץ מהסבל, דרכנו לפעול בעולם כבודהיסטים וליישם צדק חברתי היא ללמד אחרים את הדרך, כדי שהם עצמם יוכלו להשתמש בכלים האלה ולהיות חופשיים ומאושרים.

אפשר, כמובן, להקל על הסבל בדרך פשוטה, להכין למישהו ארוחה, למשל, אם זה במסגרת האמצעים שלך. לא לעשות זאת תהיה קארמה לא טובה, בשבילך ובשבילם. אני עובד בתחום ההתעללות בילדים, על אף שאני יודע שלכמה מהדברים שאני עושה יהיו השפעות בלתי מכוונות כי הם מתבלבלים בים הביורוקרטיה. ועדיין אני מנסה לעשות כמיטב יכולתי עבור הילד או המשפחה הניצבים לפני. האוכל המזין ביותר, עם זאת, הוא האוכל של הדהרמה. זה מה שכולם רוצים.

Bhikkhu Bodhi

Bhikkhu Bodhi ביקהו בודהי הוא נזיר אמריקאי בודהיסטי ואקדמאי. הוא חי בסרי לנקה.

Jeffrey Hopkins

Jeffrey Hopkins ג'פרי הופקינס  הוא פרופסור ללימודי בודהיזם אינדיאנים-טיבטיים באוניברסיטת וירג'יניה.

Jan Chozen Bays

Jan Chozen Bays יאן חוזן בייז היא מאסטר זן בשושלת של מזומי רושי, ורופאת ילדים העובדת בתחום התעללות בילדים.