ינו 022016
 

בין קוראי שורות אלה ודאי התנסו לא אחת במדיטציה ויודעים מהי. דרך חיים. נהוג באופן אוטומטי לשייך את כל מה שמביא למודעות והתעלות רוחנית יחד עם רזי המדיטציה לבודהיזם ואת המצוות והחוקים ה"חיצוניים" לאיסלאם לנצרות וליהדות. על תועלתם של מצוות אלו ואחרות לאדם תקצר היריעה מלהרחיב במאמר זה שבא לתת הצצה אל עולם של כוונות התבודדות ועל חוויות עשירות ביותר שנחוו בתחום המדיטציה בלי לדבר או לפרסמם בריש גלי, במגרש הביתי – התנ"ך וממנו כפועל יוצא גם בחסידות ובקבלה. כשהולכים ללמוד רייקי המורה בדרך כלל מתחיל את הסשן בלהגיד שרייקי זו אנרגית החיים הפשוטה ביותר שעוברת באופן האוטומטי  בין אם לולד שלה, וכמו ברייקי גם על המדיטציה אין בעלות לשום דת מלבד לאחד שבתוכנו ומחוצה לנו – בורא עולם. הוא נותן את הבינה להבחין בה ולחוות אותה ולעיתים נוטל מאיתנו את הזכות לחוותה. יחד עם זאת החל מאברהם אבינו ועד המקובלים של דורנו אנו, אותו כלי רוחני הוא אחד מהכלים החשובים ביותר ביהדות לפתיחת צינורות של שפע והתקרבות לעצמנו ולבורא. האר"י ( האלוקי רבי יצחק אבי תורת הקבלה י.ל.) אף מעיד עליה כעל בעלת יכולת לשנות את המציאות.

אריה קפלן היה תלמיד ישיבה באחת מהישיבות הליטאיות – חרדיות הבולטות ביותר בארץ, ישיבת "מיר" המפורסמת. לאחר מכן גם למד פיסיקה. הוא קישר בין עולם התורה לבין עולם המדע באמצעות הפיסיקה של הרוחניות – הקבלה שמעטים הם אנשי הציבור הליטאי שעוסקים בה בגלוי אבל בספרו "מדיטציה וקבלה" הוא כותב שקיבל באישור לעסוק בקבלה לשמה כדי "לפצות" על אותם מורים שעוסקים בה בצורה מסולפת. הוא הושפע מחסידי ברסלב ומתייחס בחלק מכתביו – שישים במספר, להתבודדות כאמצעי מדיטטיבי. במשך שנים הוא חלש על ספריות ברחבי העולם, ומצא עדויות לחלק ביהדות שהוכפש והוצנע בספרות היהודית וגילה  שיש למדיטציה מסורת ענפה ביהדות. בהקדמתו לספר מדיטציה וקבלה (הוצאת ארגמן) מציין קפלן הזוהר מכיר בשיטות המזרח למדיטציה וטוען שהדמיון בין היהדות לבודהיזם בתחום זה מוכיח את אמיתותה של השיטה אבל מסייג ואומר שאת השימוש הנכון בשיטה אפשר לעשות דווקא מנק' מבט יהודית והיא הגעה לגאולה רוחנית והתנערות מהגשמיות.

מאחר ואריה קפלן לא נמצא איתנו כבר היום בחרתי להביא  את עיקרי דבריו מהספר "מדיטציה ויהדות"  (הוצאת פראג) על סוגי מדיטציה שונים ביהדות כשיטות, ובמאמר נוסף את השתלשלות דרכיהם של הנביאים והמקובלים שבספרותם ובשורתם ניכרים השימוש במדיטציה.

פוליטיקה של צדיקים.

"בהיסטוריה היהודית יש ראיות רבות לכך ששיטות של מדיטציה רווחו בקרב היהודים. החל בתקופת התנ"ך וכלה בתקופה הקדם מודרנית. קיימות גם ראיות לכך שבמהלך התקופה שבה נכתב התנ"ך עסקו במדיטציה רבים מבני ישראל. התלמוד והמדרש מציינים שלמעלה ממיליון איש היו מעורבים בפעילויות כאלה, היו בתי ספר למדיטציה והתלמידים נקראו "בני הנביאים". מעבר למשמעת הנוקשה בענייני רוחניות מצוות התורה מילאו תפקיד מרכזי בבתי ספר אלו. אחת הסיבות להתעלמות מעובדה זו היא שאוצר המילים הקשור במדיטציה אבד ברובו במהלך המאה האחרונה.

המונח בעברית המשמש בעקביות את המפרשים לציון מדיטציה הוא "התבודדות." המקובל רבי חיים ויטאל (1620 -1543) שייחס בספרו "שערי קדושה" פרק למדיטציות קבליות שנגנז, דן לעתים קרובות בבידוד רוחני מסוג זה, ואומר  : " והאדם עצמו צריך שיתבודד במחשבתו עד קצה האחרון" . בהתבודדות זו הוא מפריד את נשמתו מגופו עד שאינו חש עוד בישותו הפיסית החומרית וכך הנשמה מבודדת. ורבי חיים ויטאל מסכם "וכל מה שיתפשט מהחומר יתגבר השגתו" . (מדיטציה וקבלה – הוצאת ארגמן). מושגים נוספים הנמצאים בספרות המיסטית היהודית למדיטציה הם כוונה שפירושה רגש או מסירות. הספרות מדברת על תפילה עם כוונה או התכווננות בעת מעשה מקודש,  והתבוננות כאמצעי להגיע להבנה עצמית.

עד לתקופת עלייתה של ההשכלה היהודית מילאו המסורת המיסטית והאינטלקטואלית תפקיד שווה ביהדות. עם ההשכלה הראשונות שנדחקו לקרן זווית היו מיסטיקה יהודית בכלל ומדיטציה בפרט. כל דבר שהוכתם כדעה קדומה ותורת הנסתר, ולפיכך נדון להיות חסר ערך ולא ראוי להילמד. גם הקבלה כשלעצמה שכוללת את המיסטיקה בהא הידיעה הפכה בתקופה זו ללימוד אינטלקטואלי ולא מעשי. באופן מפתיע הדבר נכון לגם לגבי הספרות החסידית שאותה ייסד הבעל שם טוב, שעסקה באופן מאסיבי במדיטציה ובכתבי קבלה ושיטות של כוונות קבליות בתפילות, ספרות שמתעלמת ממנה ואפילו לא מרמזת עליה.

אחד מאחרוני הנביאים היה יחזקאל שחי בבבל בראשית הגלות. פרק א בספר יחזקאל הוא אחד הפרקים המיסתוריים ביותר בתנ"ך כולו. בפרק זה מתאר יחזקאל בפירוט בלתי רגיל חיזיון ובו מלאכים וכיסא הכבוד. לפי מסורת אחת מכיל חיזיון זה את המפתחות למדיטציה נבואית. פרק זה נועד בכינויו מעשה מרכבה.

כפי שצוין כבר דרשה המדיטציה היהודית משמעות נוקשה ושנות הכנה מרובות. האפשרות לשלב מדיטציה כחלק מוכר ביהדות העלתה חשש שהדרישות ירפו את יד העם ויגרמו לו לנסות שיטות מדיטציה בתורות אחרות, דבר שהיה עלול להביא אז, בתקופת בית ראשון, בגלות להתבוללות.

כתוצאה מכך קיבלה המנהיגות החלטה שמשעשה המרכבה יהפוך לתורת סוד שאותה ילמדו רק נבחרים באופן שבו המידע יועבר מיחיד ליחיד לאדם "המבין מדעתו" היינו שאת הידע שלו קיבל לא רק מהספרים אלא גם מבינתו. הוטו המאוחר יותר של החסידות כנראה ע"פי קפלן נובע ממהוקעה והמלחמה הגדולה בין שני הזרמים הליטאי והחסידי, על הפצת תורת הקבלה ברבים – ויכוח ישן אבל מוכר…

בספרו מציג קפלן את שני המקורות החשובים ביותר שדיברו על מדיטציה שהם ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו שנחשב לטקסט המיסתורי ביותר במיסטיקה היהודית.

הטקסט השני הוא ספר היכלות השמים הגדול או היכלות רבתי.

פילוסופים יהודיים כמו הרלב"ג (רבי לוי בן גרשון) והרמב"ם ניתחו לעומק את נושא המדיטציה תוך השוואת החזיונות שיש לאדם במצב מדיטציה עם אלו של מצב חלימה.

טכניקות

חלק מהמדיטציה היהודית נעשה דרך תפילה מכוונת שכתובה זה מכבר, או על ידי תפילה במילותיך שלך בה השתמשו חסידי ברסלב רבות, ובפרט רבי נחמן מברסלב זכר צדיק לברכה. כמעט כל תפילה תתאים לאחד משלושה סוגים : האדרה בקשה או הודיה. אם נבדוק תפילות בדתות העולם נמצא שלמעט כמה חריגים ניתן לסווג את כולן תחת שלוש הקטגוריות האלה.

"לפני שנרחיב את הדיון חשוב להגדיר את האלהים . אנו נוטים לחשוב על אלהים הנמצא שם רחוק מהעולם. אבל חשוב להבין שאלהים נמצא גם כאן פנימה במעמקיה החבויים של הנשמה. דרך כפולה זו מתקשרת עם תפיסות קבליות המלמדות שאלהים גם מכיל וגם ממלא את כל הבריאה. (ממלא כל עלמין ומסובב כל עלמין) לאחר שנבין את אלהים בדרך זו ייתכן שנרצה לעצב את אלהים בדרך זו ייתכן שנרצה לעצב את המדיטציה כדו שיח על אלהים."

מהם המקורות הקדומים ביותר לתפיסה זו ביהדות?

אברהם אבינו הבין את העולם בדיוק באופן הזה וזו היתה תחילתה של דרך מדיטטיבית עבור העם היהודי.

" תחילה התעמק אברהם במשמעות הקיום והחיים, אחר כך גילה את אלהים ואז המשיך בדו שיח עמו.

הטכניקות על פי המקורות הן כדלקמן:

  1. "דרך אחת לתת מסגרת למדיטציה היא לקחת פסוק מן התנ"ך ולהפכו לנושא המדיטציה. אפשר למצוא פסוקים בצורה עיוורת או לחפש במיוחד את אלה שמתאימים לך. פסוק זה יכול גם לשמש כבסיס לשיחתך עם אלהים. שיטת המדיטציה המבוססת על פסוק נקראת "גרושין" השתמשו בה מקובלי צפת במאה ה-16. הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת היא לקרוא תחילה את הפסוק אולי אפילו ללמוד אותו בע"פ ואז להתשמש בו כנק' מוצא למדיטציה בלתי מובנית. במהלך המדיטציה יגיע המודט מן הפסוק המקורי למקומות רחוקים בהרבה. הפסוק משמש רק כנקודה לריכוז ראשוני.

2.התבוננות חזותית – זוהי מעין מדיטציה מנטרה הפונה לצד החזותי. להתבוננות החזותית יש ערך מבחינות רבות. ברגע שאדם לומד להסתכל על עצם בצורה מדיטטיבית הוא יכול גם לשלוט בראייתו.  תוכל גם לרשום את הפסוק על דף. בדרך זו הופך הפס' לחלק אורגני מן המדיטציה שלך. אם הפסוק משמש בסיס ויזואלי למדיטציה ראה זאת כנק' המרכז שלך עליו לתפוס את תשומת לבך כאילו אין שום דבר מלבדו. ברמה גבוהה יותר תוכל להשתמש בשיטה זו כדי לרוקן את מוחך מכל מחשבה אחרת.  מוקד נוסף למדיטציה יכול להיות רגשות. הפסוקים "ואהבת את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו' ה') וכן הפס' ואהבת לרעך כמוך אכן מורים על מדיטציה מסוג זה.

סוג מדיטציה אחד המוזכר בספר הזוהר קשור בהתבוננות בכוכבים. "שאו מרום עינכם וראו מי ברא אלה המוצא במספר צבאם לכולם בשם יקרא. (ישעיה מ"ו כ"ו)ספר הזוהר נותן חידוש בכך ש"מי" ו"אלה" יוצרים את השם אל-הים.

הספרות הקבלים מלמדת שבעת התבוננות בלהבה אדם הופך להיות מודע לחמשת צבעיה – לבן זהוב אדום שחור ותכלת.

התבוננות רווחת נוספת היא התבוננות בשם המפורש של ה'. לשם יש יתרונות מאחר והוא מהווה חוליה מקשרת בין האדם לאלו-הות. אסור מפאת קדושתו לבטא את השם המפורש, אבל מספרים על ישוע שהלך על המים בזכות אמירת השם המפורש.

ע"פי הקבלה האותיות העבריות כשם הוויה כע"ב שמות של ה', וכן בכל מילה ומילה אחרת הם ערוצים של כוחות הבריאה. עברית באה לרמוז על המעבר מעולם לעולם בכח האותיות. שם הוויה הוא טכניקה הנקראת ייחוד. הייחוד הוא מעין הדמיה של שמות ה' השונים בקבלה. הדמיית השם המפורש אף מופיעה בשולחן ערוך.  משהצלחת לדמות את השם המפורש תוכל להשתמש בו לייחוד.

______________________________________________________________.

שיטת המדיטציה שתוקנה על ידי אנשי הכנסת הגדולה התפתחה עם הזמן ל"עמידה". תפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים ביום. אנשים רבים מתפללים את התפילה כמצוות אנשים מלומדה אבל מי שמכיר מדיטציית מנטרה ומבין את החשיבות ש להתמדה יודע שעם החזרה על משפטים מסויימים יותר ויותר פעמים קורה משהו שנקרא בשפה הקבלית "העלאה בקודש" המנטרה משתבחת כיין.

התלמוד אף מספר שחסידים בילו כשעה בתפילת העמידה היינו התבוננו שבע שניות על כל מילה.

טכניקה נוספת של התבוננות חזותית היא ההדמיה. ספר יצירה מתייחס לשני תהליכים הקשורים בתיאור האותיות – חקיקה וחציבה. המושג ח.ק.ק. פירושו קיבוע תמונה בתודעה. כך שהיא לא משתנה. הצעד הבא הוא לבודד את הדימוי מתמונות אחרות. שלב זה נקרא חציבה. המשמעות הפנימית של החקיקה והחציבה היא מניעת חזיונות שווא על ידי לימוד לשוט בתמונות שמופיעות בעיני רוחך.

  1. מדיטציה קולית – מנטרה. מדיטציית מנטרה היא הפשוטה שבטכניקות. ההתייחסות הברורה הראשונה למדיטציית מנטרה נמצאת בהיכלות רבתי. החיבור המרכזי של תורת המרכבה מתקופת התלמוד.

ההוראות מורות שיש לחזור על משפט מסויים המציג את שמו של אל-הים מאה ועשרים פעם שוב ושוב. בהיכלות אקט זה מוצג כצעד ראשון במעשה המרכבה.

הרבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך השתמש כמנטרות בקטעים מהמשנה. קיימו תגם ראיות שהא"רי השתמש בטכניקה דומה באמצעות ספר הזוהר.

רבי נחמן מברסלב נהג להשתמש במנטרה בהתבודדויות שלו בפס' "ריבונו של עולם" פסיכולוגיים קליניים רבים משתמשים בסוג זה של מדיטציה כדי להביא את מטופליהם למצב של שלווה, וסוג זה של מדיטצית מנטרה פותח ככלי רפואי נטול מרכיבים מיסטיים.

  1. חוש הריח. – במסורת היהודית קיימות ברכות הנאמרות על ריחות ובשמים שאם ניעזר בהם יהפכו תענוגות הבשמים לחוויה מדיטטיבית. יהודים ולא יהודים רבים מתייחסים למצוות כאל פעולות שיגרה פולחניות אך מקורות יהודיים רבים מתארים את המצוות כאמצעי מדיטציה שבכוחו להעלות את האדם אל מרומי התודעה האלוהית.
  2. המצוות. יהודים ולא יהודים רבים מתייחסים למצוות כאל פעולות שגרה פולחניות אך מקורות יהודיים רבים מתארים את המצוות כאמצעי מדיטציה שבכוחו להעלות אדם אל מרומי התודעה האלוקית. במדיטציה שעל ידי עשיית המצוות במודעות עלינו לראות את עצמנו ככלי קיבול לאלוקות ולאנרגיה שלו. שאנו מבינים ומבצעים בדרך זו את המצוות מקבלת היהדות כולה משמעות חדשה.
  1. התבודדות. רבים מהחוקרים פירשו התבודדות כפרישה התנזרות או בידוד חיצוני. אבל רבי אברהם בן מיימון בנו של הרמב"ם מסייג ונותן ביטוי גם להתבוננות הפנימית שבה לא בהכרח הולכים למקום מבודד בטבע אלא מבודדים את השכל מהכל ואף מן המחשבה.

כאשר האדם מתמחה בהדמיה הוא מסוגל לראות בעיני רוחו דברים שמעולם לא ראה בעיניים הגשמיות. מתיאורים המופיעים בחיבורים קבליים ומיסטיים אחרים עולה שבמצבי תודעה גבוהים חוויות כאלה הם דבר נפוץ. כך לדוגמא מדבר ספר הזוהר על "בוצינא דקרדנותא" (נר חושך) מושג זה מתאר מעין חשיכה קורנת. בדומה לכך במקורות תלמודיים קיימות התייחסויות לאש שחורה: יש מדרש שמספר שהתורה הקדומה נכתבה במקורה ב"אש שחורה על גבי אש לבנה" תופעה שאין אנו יכולים לראות בראיה רגילה.

סינאסטזיה (מיזוג חושים) היא תופעה חשובה נוספת של מצבי תודעה גבוהים. חושי האדם מסודרים במחלקות. חלק אחד עוסק בראיה בעוד חלק אחר עוסק בשמיעה. במצב תודעה נוטרמלי איננו שומעים מראות ורואים קולות. לעומת זאת במצבי תודעה גבוהים יותר נופלים המחסומים. עדויות מן המקרא והתלמוד מלמדות שסינאסטזיה היתה חלק מן המצב המיסטי של ההתגלות, למשל במתן תורה "וכל העם רואים את הקולות (שמות כ' ט"ו). מקור תלמודי עתיק מפרש שבזמן מתן תורה בני ישראל ראו את הנשמע ושמעו את הנראה.

תופעה נוספת   שניתן להתנסות בה במצב של שליטה גבוהה בתודעה היא ראייה פאנוסקופית. ראיה כולית. בדרך הטבע כשמסתכלים בעצם מוצק ניתן לראות רק צד אחד שלו במבט אחד נתון. במקרה של עצם אמיתי ניתן כמובן לסובב אותו לצד השני וכן נתין לעשות עם הדמיה בעיני הרוח. יחזקאל הנשיא כנרה חווה חוויות מסוג זה. בחזיונו המפורסם הוא מתיאור של מלאכים חיות כבעלי פנים שונות בארבע צדדיהם " פני אדם פני אריה פני שור פני נשר". ובכל זאת הוא מדגיש שהדמויות האלה "לא יסבו בלכתן (יחזקאל א' י"ב) היינו שלמרות שהחיות לא הסתובבו הוא יכל היה לראות את ארבע פניהן בעת ובעונה אחת.

סוף דבר.

בבודהיזם מדיטציה פירושה שהות נטולת מאמץ בקיום. מודעות כל רגע ורגע. גם ביהדות קיימים הציווי- "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (משלי ג' ו'). ניתן לראות את היהדות באופנים שונים, אני בוחרת לראות אותה כדרך לעורר שפע. דרך להגיע למודעות שתוציא אותך מאשליה של מי זה אתה ומי זה אל-הים ואפשרות לראות את שתי המהויות האלה שהיא אחת בעצם בצורה הנכונה ביותר.

הטכניקות שפורטו לעיל הם כלים לעורר מציאות של שפע בעזרתם של סמלים וצירופים שעברו במשך אלפי שנים ממורה לתלמיד. אתם מוזמנים לאמץ אותם וגם להאיר את עיני להארות והערות מניסיונכם. הטכניקות לפרטם וההשקפה היהודית למדיטציה לאורך הדורות נמצאת בפירוט בספר מדיטציה וקבלה (אריה קפלן – הוצאת ארגמן) ומדיטציה יהודית (אריה קפלן- הוצאת פראג).