אוק 302014
 

האמריקני הממוצע משקר עשרים וחמש פעמים ביום, כך לפי נתונים סטטיסטיים עדכניים. האם על-פי הבודהיזם אין שקר שהוא מקובל? קטע זה, הלקוח מתוך ספרו של דייוויד מישי, "בודהיזם לאנשים עסוקים", בוחן את המורכבויות המפתיעות בדרך ליישום התנהגות מוסרית מושלמת.

יום ראשון בבילוי של חמישה כוכבים בספארי באפריקה ובקרוב תוגש ארוחה מפוארת בשטח. השעה שעת צהריים והחבורה שלך חונה במיקום מושלם על משטח גרניט שלֵו בפאתי השיחים – ריהוט במבוק, מפות צחורות ונופים מרהיבים. הכול נראה פשוט מושלם, ובדיוק אז נשמע רעש ומתוך מעבה הצמחייה מופיע לפתע צבי ומנתר קדימה. כאשר הצבי שם לב לחבורה הוא מיד פונה שמאלה וחוזר בשעטה אל העשב הגבוה.
קצת מפתיע, אבל לא נורא. אלא שכעבור דקה נשמע רחש נוסף מבין השיחים – הפעם מופיע עובד השמורה ובעקבותיו, מתנשם בכבדות, צייד בעל פנים ורדרדות עם רובה ביד.
"לאן הוא ברח?" הם קוראים.
שאלה פשוטה לכאורה, אך התשובה המתבקשת אינה כה פשוטה, ואף מציגה דילמה מוסרית קשה בפני כל מי שאמונתם נתונה לדרך הבודהיזם. האם לשקר ולהסתכן ביצירת קארמה שחורה? או לומר את האמת ולסייע לרצח של יצור חי?
החידה המוסרית הזו אינה המצאה שלי, אלא של הבודהה, והיא שימשה אותו כדי להמחיש עד כמה עניינים של מוסר אינם כה ברורים לפעמים. זאת כמובן אינה סיבה למנוע מאתנו להשתדל לנהוג על פי אמות מידה מוסריות, ועדיין נדרש מאתנו להכיר בעובדה שאי אפשר להיצמד בעיוורון לרשימות של "עשה" ו"אל תעשה", וכי עלינו לשקול תמיד אם קיים גורם משפיע חשוב יותר.
הבודהיזם מעודד אותנו לבחון את המוסר בעין המציאות. בעוד תרגול של נדיבות כשלב ראשון בדרך לשלמות עשוי לחולל טרנספורמציה, רוב הסיכויים שלא נשיג את האושר העילאי כאשר הנדיבות כרוכה בערכי מוסר רופפים. שני השלבים קשורים זה בזה עד כדי כך שניתן לדמות אותם לכנפיים של ציפור – שתיהן נדרשות לעת ההמראה.
כפי שטען הבודהה, דבר אינו חד וחלק כאשר מדובר במוסר, גם כאשר אנחנו משתדלים מאוד לעשות את הדבר הנכון. בעולם העסקים, גישות כמו אחריות תאגידית, קיימות, מחויבות למתן דין וחשבון ושקיפות מרמזות על התקדמות לקראת עידן מוסרי יותר. אולם קריסתן של חברות בינלאומיות המתמחות בנפט, חשבונאות וטכנולוגיית המידע, מזכירה לנו עד כמה קל לעוות את הבסיס המוסרי. אנחנו אולי אוהבים לחשוב שאנחנו עושים את הדבר הנכון, ובכל זאת לפעמים כאשר מציבים בפנינו מראה, לא נותר לנו אלא להתמודד עם האמת הלא נעימה.
גם כאשר אנחנו רוצים לעשות את הדבר הנכון, עלול להתעורר בנו החשש שאם נתעקש על ערכי המוסר אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בעמדה חלשה. אם אנחנו עובדים בתחום שבו "ההגזמה" היא דבר שבשגרה, מה יהא עלינו אם לא ננהג כך? אם נקפיד לחשוף בפני רשויות המסים את כל ההכנסות שלנו, כיצד זה יועיל לנו בסוף שנת הכספים? הגמול הקארמי בחיים הבאים יכול להיות נפלא ונהדר, אבל מי יממן את התשלומים לבית הספר?
הבודהיזם מכוון אותנו לבחון את המוסר הן מן ההיבט של החיסרון שבוויתור על תרגול האמונה והן מן ההיבט של היתרון שביישומה. גשה לודן כתב, "הבודהה אמר כי השאיפה להשיג שחרור בלי תרגול של מידות טובות משולה לעיוור המתבונן בראי – מעשה חסר תכלית." ממש כפי שהעיוורון אינו מאפשר לראות במובן המוחשי, נכות מוסרית תמנע מאתנו לראות את האמת בתרגול הדהרמה. אנחנו יכולים לבלות כמה שעות שנחפוץ במדיטציה שלווה, אבל אם במקביל נעסוק גם בפעילויות שכל מהותן הולכת שולל, אין בכך שום טעם.
תרגול המוסר אינו בהכרח כרוך בדחיית האושר. אנשים המתרגלים אמות מידה מוסריות באמת ובתמים – בניגוד ליפי הנפש המתחסדים – הם בדרך כלל האנשים שנעים יותר להיות בחברתם. הם מתאפיינים בפתיחות, בניגוד לאלה העומדים על המשמר, כי אין להם דבר להסתיר. הם רגועים, משוחררים מהדאגה שמעשיהם בעבר יחזרו לרדוף אותם. אם כך, האושר הנובע מן המידות הטובות אינו מוגבל לעתיד בלבד, הוא גם מתקיים כאן ועכשיו.
תרגול המוסר הוא נושא נרחב בבודהיזם וכולל שמונה-עשר נדרי בודהיצ'יטה מרכזיים וארבעים ושישה נוספים, החל מן הציווי שבכל העולם נוהגים לעבור עליו – לא להלל ולשבח את עצמך, ולא להשמיץ אחרים. ועדיין גם המסגרת הזו אינה מספקת את כל התשובות לשאלות מוסריות מטרידות המבצבצות מתוך כותרות החדשות על פליטים מזי רעב, מחקר בתאי גזע והשלכת פסולת גרעינית, לצד סוגיות ותיקות כמו הפלות והמתת חסד.
הבודהה בכל זאת סיפק לנו עקרון שימושי, שאותו הוא המחיש באמצעות הסיפור על הציידים והצבי. בנסיבות כאלה, אמר, הבחירה המוסרית הנכונה היא להטעות את הציידים כדי להציל את חיי הצבי. העניין המשמעותי ביותר, אמר, הוא המניע. המניע להצלת חיים של יצור חי חשוב יותר מן המניע ליישם את הנדר המחייב לדבר אמת, אשר על כן בנסיבות אלה הוא חסר ערך.
From David Michie’s
Buddhism for Busy People
Shamble
תרגום דפנה בן יוסף