יול 042015
 

יום ראשון רוחני מאוד: מדוע יש לנו כבר כל מה שאנחנו צריכים?

אני אוהבת את מה שאת אומרת ב"מדריך לחיי חמלה":
"יש לנו כבר כל מה שאנחנו צריכים…" וואו.
זוהי שורה עוצמתית מאוד. שורה עוצמתית מאוד: יש לנו כבר כל מה שאנחנו צריכים.

אני מאמינה בזה באמת.

את גם אומרת: " יש לנו כבר כל מה שאנחנו צריכים. אין לנו כל צורך בשיפור עצמי…" אני אשאל
אותך על כך.

"כל הסיפורים האלה שאנחנו מספרים לעצמנו – הפחד שאולי אנחנו רעים והתקווה שלנו להפוך
להיות טובים, הזהויות שאנו נצמדים אליהם בדבקות, הזעם, הקנאה וכל סוגי ההתמכרויות שלנו – כל
אלה אינם נוגעים לעולם בעושר המהותי שלנו…" אני אוהבת את זה.

"הם כמו עננים המכסים באופן זמני את פני השמש. ואולם, לאורך כל העת החום והחוכמה שלנו
נמצאים ממש כאן. כאלה אנחנו באמת. אנו במרחק של הרף עין מהתעוררות מלאה."

זוהי כתיבה מעולה, הנזירה פמה.

זה באמת נשמע לי די טוב. אולי אוכל ללמוד משהו מהספר שלי.

"התחילו במקום שבו אתם נמצאים – מדריך לחיי חמלה" וזה בעמוד 3. למה כוונתך שאיננו זקוקים
לשיפור עצמי? אני מבינה, באופן בסיסי, מה שאת אומרת – מי שאנחנו באמת, כבר בסדר גמור…

כן

כל מה שמגיע מהמקור של כל הדברים, אבל הרעיון שנדרש שיפור תמידי, אפילו להיכשל באופן
משופר, זה משהו שאני…

את מכנה זאת שיפור עצמי. אני משתמשת במונח זה כגנאי.

את מתכוונת לעצמי הגבוה.

כוונתי היא, אם משהו לא בסדר אצלי… כך אני רואה את הדברים

אם ראייתי אינה טובה מספיק, אם האופן שבו אני מנהלת את ביתי אינו טוב מספיק, זאת כוונתי.
אם שיפור עצמי משמעו שאהיה שונה ממי שאני. אבל אם נקודת המוצא שלי שהכול בסדר בי,
לא עשיתי דבר שלא נכון. אם ישנם דברים שמונעים ממני לחוש כך, אז הבה נתבונן בדברים ונכיר
בהם לחלוטין. נכיר בזעם, נכיר בפחד, נכיר בתרעומת, את מבינה?

לחלוטין.

בהכרה בכך, בדיבור על כך, את מאפשרת לחשיבה השלילית להתפוגג.
העניין הבסיסי הוא שהשמש תמיד זורחת, אך ישנם עננים המכסים עליה.

זה הדבר שאני אוהבת בטיסה: כאשר יורד גשם זלעפות על הקרקע והמטוס ממריא דרך העננים
וזהו… השמש תמיד שם.

גם אני אוהבת את זה. השמש אינה הולכת לשום מקום.
זהו דימוי קלאסי לכוליות בסיסית, או ערכיות בסיסית, או טוב בסיסי.