אוק 022014
 

DamanhurTemples3

זה המוטו בכניסה למקדש של דמנהור (Damanhur). דלת הכניסה צנועה, דלת עץ פשוטה וצרה, דרכה נכנסים למסדרון נמוך ומשם למקדש הראשון. ללא ספק, “הפלא השמיני”.
קשה לתאר במילים את החוויה האישית שעברתי שם. זה לא רק המקדשים שחצובים מתחת לאדמה – ומדובר במספר עצום של מקדשים, מנהרות, מעברים, כניסות נסתרות, מעליות, דלתות בקירות, בתקרה וברצפה. הקירות והתקרות מכוסים בציורים, חלק מהתקרות מעוטרות ויטראז’ים וזכוכיות טיפאני. וכל זה מהווה רק עשרה אחוזים מהתוכנית הסופית…!

וכשאני אומר מקדשים חצובים אני מדבר על עבודת כפיים, כמה בחורים עם מכשיר קונגו שהתחילו לחצוב לפי התוכנית של פאלקו, המייסד, בשנת 1976.

כמה מילים על המייסד של המקום, פאלקו (Falco Oberto Airaudi). בגיל 22 הוא החל לקיים סמינרים רוחניים באיטליה, סמינרים שזכו לקהל רב. פאלקו הגיע לאזור דמנהור ואיתר כאן מקום שלטענתו עוברים בו ארבעה ערוצי אנרגיה תת קרקעיים. בעזרת האנשים שהלכו בעקבותיו, הקים את הקהילה הראשונה ואת המקדש הראשון שנחפר מתחת לאדמה. במשך כל השנים הללו עד להסתלקותו בשנה שעברה, הוא שימש כאב הרוחני של דמנהור.

בחירת שם: האנשים שחיים כאן בוחרים לעצמם שם של חיה. וָופִּיטִי (שפירושו אייל הצפון או מוס), המדריכה שלנו בסיור, אישה קרואטית שבחיים הקודמים שלה עבדה כסוכנת נסיעות, הגיעה למקום בעקבות סיורים שארגנה. לפני עשר שנים החליטה להצטרף עם בנה לקהילה. תהליך הקבלה ארך כשנתיים, ובסיומן היא בחרה שם. את השם צריכים לאשר כל חברי הקהילה. התהליך מורכב – היא התייעצה עם חברי הקהילה, ואלו מהם שחשבו שהשם מתאים לה, תרמו משהו כדי להעניק לשם הנבחר נוכחות. חלק תרמו כסף, חלק תרמו שעות עבודה או התנדבות, וברגע מסוים בנוכחות מאתיים מחברי הקהילה, השם הועלה להצבעה. במקרה שלה, היא סיפרה, לא היתה בחירה או החלטה ברורה, לכן פאלקו המייסד שתמך בשם שבחרה, העמיד את השם להצבעה, ותוך כדי ספירת הקולות הקהל החל לצעוק את השם שבחרה. כך היה ברור שהשם מתאים לה.

מומלץ להגיע בתאריכים 21 בספטמבר, 21 במרץ (הימים שבהם היום והלילה שווים באורכם) או ב-1 בנובמבר (יום המתים). אלו ימים מיוחדים אשר בהם גם נערכים טקסים.

דמנהור הוא אזור סגור המוקדש לטבע.

בקהילות המרוכזות סביב המקדש חיים כאלף איש. המקום מנוהל לפי חוקים מאוד ברורים, מחולק לקהילות שמחולקות בתוכן למשפחות.
יש להם לדמנהורים אפילו כסף משלהם. באיטליה הכסף הזה מתקבל ברשת מרכולים וגם בתחנת דלק.

בתוך המקדשים אסור לצלם.

התחושה הראשונה אחרי שההלם מתפוגג והנשימה חוזרת לסדרה, היא תחושה של קדושה. ככה אולי הרגישו האנשים שהגיעו לבית המקדש בימי שלמה המלך, או לפירמידות בימי תפארתן.
העושר של הפרטים, הציורים והפסלים שכולם נעשו על ידי אנשים שאינם אומנים, העוצמה של הצבעים והדקדקנות בפרטים הקטנים – נותנים תחושה של ביקור במקום שהוא מחוץ לזמן הרגיל שלנו.