אפר 252017
 

האם הכעס הוא תגובה הולמת ומעצימה לסבל ולאי-צדק, או שהוא רק מערים יותר קשיים? האם נדרשת לכך מיומנות? האם הכעס תורם או פוגע?

בימינו, כאשר כל-כך הרבה דברים רעים קורים בעולם, לעתים קרובות מתעורר ויכוח על מהות תפקידו של הכעס. תשובה לכך אולי אפשר למצוא בהבחנה הבסיסית של הבודהיזם בין כעס לתוקפנות.

על-פי הבודהיזם, התוקפנות היא אחד מ”שלושת הרעלים” שהם המניע לסבל. גם בחינה שטחית של    חיינו, החברה שבה אנחנו חיים וההיסטוריה של האנושות, מאשרת כי התוקפנות היא הגורם המשמעותי ביותר להרס ולסבל.

בדומה לשני הרעלים האחרים – בורות ותשוקה – תוקפנות היא ביטוי של אגו. תוקפנות היא האנרגיה של הכעס, המשרתת את כל מה שאנחנו מגדירים “עצמי”, מוכנה לצאת כנגד כל מי או מה שנתפס בעינינו כאיום. אבל כאשר הכעס משוחרר משירותו לאגו, הוא כבר אינו תוקפנות אלא רק אנרגיה. האנרגיה הטהורה של הכעס יש בה חוכמה ועוצמה. היא גם יכולה להיות מוארת.

הבודהות כועסים

הבודהות אינם רק אנשי האור והאהבה, כמו שאנחנו נוטים לחשוב בדרך כלל. התודעה המוארת שלהם מתבססת  על שלווה מוחלטת, כמובן, אבל במרחב הפתיחות מתעוררת, כאילו מאליה, חמלה. החמלה באה לידי ביטוי בדרכים רבות ואחת מהן היא האנרגיה הטהורה של הכעס.

כעס הוא הכוח להשיב בשלילה. כעס הוא התגובה הטבעית שלנו למראה אדם סובל – אנחנו רוצים לעצור את הסבל. הבודהות שוללים את שלושת הרעלים שהם המניע לאי-צדק. הסבל שלנו מכעיס אותם והם מוכנים למחוק לצמיתות את הגורמים לכך. הם אינם כועסים עלינו. הם כועסים למעננו.

על-פי המסורת, נאמר כי החמלה של הבודהות מתבטאת דרך ארבעה סוגים של אנרגיה. האנרגיות הללו מכונות אמצעי מיומנות, הדרכים השונות שבהן פועלות החוכמה והחמלה כדי להקל את הסבל.

בראש ובראשונה, הבודהות יכולים להרגיע, לעזור ליצורים הסובלים לכבות את להבות התוקפנות, התשוקה והבורות. הבודהה הרגוע והמרגיע הוא המוכר לנו ביותר, דמותו משרה תחושה של שלווה בקרב מיליונים ברחבי העולם.

אבל לפעמים נדרש יותר מכך. אם כן, הבודהות יכולים להעשיר אותנו, להדגיש את שפע המשאבים העומדים לרשותנו כבני-אדם ולרפא את תחושת הדלות הפנימית. בהמשך, אם יש צורך, הם יכולים למגנט אותנו, למשוך אותנו הרחק מן הסבל של האגו אל השמחה הטבועה בטבענו המואר.

בסופו של דבר, לפעמים גם להרוס הוא ביטוי של חמלה. להגיד “עצור!” לסבל. להגיד “להתעורר!” לדרך שבה אנשים מוליכים עצמם שולל. להשתמש באנרגיה של הכעס כדי להגיד “לא!” לכל ביטוי של אנוכיות, ניצול, ואי-צדק.

הכעס, כאשר הוא מתעורר נקי וטהור, כאשר הוא אינו מונע על-ידי האגו, מיטיב עם העולם. בחיים האישיים, הוא עוזר לנו להיות כנים בכל הקשור לחסרונות שלנו ומעניק לנו את האומץ לעזור לאחרים לראות כיצד הם מזיקים לעצמם. במובן הרחב יותר, הכעס הוא האנרגיה המעוררת השראה למהלכים משמעותיים למען חופש וצדק חברתי, שאנחנו זקוקים להם כל-כך כעת. כעס הוא מרכיב חיוני בכל נתיב רוחני, כי לפני שנוכל להגיד כן להארה, עלינו להגיד לא לשלושת הרעלים.

אנרגיית הכעס היא חלק בלתי נפרד מן הטבע שלנו – כמו שאין אור בלי אפלה, כך אין כן בלי לא.   לכן עלינו למצוא דרך לבטא את האנרגיה של הכעס שאינה תוקפנות, כמו גם שיטות כיצד להתחבר לחוכמה הטבועה בו. אנחנו זקוקים להבנה מעמיקה של מקור התוקפנות, ליכולת להבחין בין התוקפנות לבין הכעס, ולדרך מעשית להתמודדות. צעד ראשון בנתיב זה הוא ראשיתו של כל ריפוי.

לפני הכל, לא לגרום נזק

ברוב המקרים אנחנו לא מפגינים אלימות פיזית, אבל כמעט כולנו פוגעים באנשים אחרים במילים תוקפניות ובהתאכזרות. למרבה הצער, הנטייה שלנו היא בדרך כלל לפגוע באנשים שאנחנו הכי אוהבים. אנחנו יכולים גם לקבל ללא עוררין או אף לעודד בגלוי עוולות חברתיות ואי-צדק באמצעות השתיקה, ההשקעות, או הרגלי הצריכה שלנו.

הבודהיזם, כמו כל הדתות, כולל הנחיות שיעזרו לנו לרסן את עצמנו. גם אם אין לנו חיבה יתרה לחוקים והגבלים, לימוד הערכים, המוסר וכללי ההתנהגות על-פי הבודהה ידריך אותנו כיצד לא לגרום נזק.

עקרון הפעולה הנכונה חל על הגוף, הדיבור והתודעה. מעמדה פנימית של רוך ומודעות אנחנו עוקבים בכל רגע אחר כל מה שמתעורר בתודעה ובוחרים בטוב, כמו למשל, שלווה, על פני ההפך, כמו למשל, תוקפנות.

הבודהיזם מלמד שיטות יעילות לביצוע מדיטציה על-מנת שלא ניסחף אחר כוחם של רגשות מנוגדים כמו תוקפנות. השיטות הללו מאפשרות לנו להפיק תועלת מן המרווח הקצר בתודעה שבין הדחף לפעולה. דרך אימון תשומת-הלב אנחנו מפתחים מודעות להתעוררות הדחף ומאפשרים מרחב שבו נוכל לשקול אם וכיצד נרצה לפעול. אנחנו שולטים במצב ולא הרגשות שלנו.

כואב לי, כואב לך

בלי להתעלם משום דבר או להמעיט בערך הדברים, הכרה בכך שתוקפנות היא בדרך כלל ביטוי אומלל של הסבל האישי עשויה להועיל. זה נכון גם בהקשר של התוקפנות שלנו. אם כך, אכפתיות כלפי עצמנו וטיפוח חמלה כלפי אחרים הן שתי הדרכים הטובות ביותר לעצור תוקפנות.

אנחנו יצורים שחווים סבל ולא יודעים כל-כך איך להתמודד עם זה. אנחנו מנסים להקל את הכאב ואילו הכאב רק מחמיר. אימון תשומת-הלב והאכפתיות מעניק לנו את הכוח והמרחב לחוות את הסבל בלי לאבד את היציבות ולהתפרץ. וכאשר התוקפנות מופנית אלינו, הידיעה כי ייתכן שמקורה בכאבו של האחר עוזרת לנו להגיב במיומנות.

בלי להדחיק או לפרוק

פחד ובושה מעוותים את האנרגיה הבסיסית של הכעס ויוצרים סבל. אנחנו מפחדים שרגשות עזים כמו כעס עלולים להציף אותנו ולגרום לנו לאבד שליטה. אנחנו מתביישים בכך שיש לנו בכלל רגשות “שליליים” כאלה. לכן אנחנו מגנים על עצמנו מפני האנרגיה של הכעס על ידי הדחקה או פורקן. שתיהן דרכים להימנע מן החוויה של כל עוצמתו של הרגש. שתיהן גורמות נזק לנו ולאחרים.

נדרש מאיתנו האומץ לשהות במלוא העוצמה של האנרגיה שבתוכנו בלי להדחיק או לשחרר אותה. זה המפתח לגישה הבודהיסטית להתמודדות עם הכעס. כאשר יש לנו את האומץ להישאר נוכחים עם הכעס, יש לנו אפשרות לבחון את המהות שלו. אנחנו יכולים להרגיש את המרקם שלו ולהבין את תכונותיו. אנחנו יכולים לחקור ולהבין אותו.

מה שאנחנו מגלים הוא שהאנרגיה הזאת למעשה אינה מאיימת עלינו. אנחנו יכולים להבדיל בין הכעס לבין האגו והסיפור שלנו. אנחנו מבינים כי האנרגיה הבסיסית של הכעס היא מועילה ואפילו מוארת. שכן במהותו, הכעס שלנו הוא הכעס של הבודהות.

לגלות את חוכמת הכעס

גם לנו יש את הכוח שיש לבודהות להגיד לא. על-פי המסורת, נאמר כי האנרגיה המוארת של הכעס היא חוכמת הצלילות. זוהי תובנה חדה, מדויקת ומעמיקה, אשר מבחינה בין הטוב לבין מה שאינו טוב כל-כך, בין מה צודק ולא צודק, בין הארה ובורות. בבחינה צלולה אנחנו מניחים את היסוד לפעולה.

כולנו חווים את חוכמת הכעס כאשר אנחנו רואים כיצד החברה מתנכלת לאנשים. כאשר השגנו תובנה כנה בהקשר של הקושי הרגשי שלנו והתחייבנו לשינוי. כאשר השאיפה שלנו היא להגיד לא לכל אי-צדק ולהיאבק למען משהו טוב יותר. החוכמה הזו היא מקור של כוח, תעוזה ואחווה. יש לה את היכולת להניע שינוי חיובי.

הבשורה הטובה של הבודהיזם היא אם כן שאנחנו כולנו מטבענו מוארים והכעס שלנו הוא בעצם חוכמה. התוקפנות המבולבלת וחסרת הכיוון אשר גורמת כל-כך הרבה סבל היא בסך הכל זמנית וחסרת משמעות.

כאשר האנרגיה של הכעס משרתת את האגו, היא מבטאת תוקפנות. כאשר היא משמשת להקלה על סבלם של אחרים וליצירת עולם טוב יותר, היא מבטאת חוכמה. כך או כך, יש לנו את החופש לבחור. יש לנו את הכוח להתמיר תוקפנות לחוכמת הכעס. אין הישג משמעותי יותר עבורנו ועבור העולם כולו.

פמה צ’ודרון

מחברת רב המכר “כשהדברים מתפרקים” ורבים נוספים

תרגום מאנגלית דפנה בן יוסף