אפר 172014
 

הזיכרון החזק ביותר שיש לי מספרים הוא מחורף אחד בכיתה ה' או ו' כשיזהרה  המחנכת והמורה לספרות נכנסה לכיתה בבוקר והודיעה לנו בהתרגשות שש"י עגנון זכה בפרס נובל לספרות ולכבוד האירוע היא תקריא לנו את תהילה.

 כאן אני צריך להקדים כמה מילים על הסיטואציה, רמת גן שנות השישים, תלבושת אחידה, 40 ילד בכיתה, מנהל מפאיניק, בית ספר יסודי רוב הילדים בנים חסרי סבלנות שכל מה שהם רוצים זה לצאת החוצה ולבעוט בכדור, אבל איכשהו

הקסם קרה, המורה התחילה לקרוא והשיעור עבר במטה קסם, וככה במשך מספר שבועות עד שהסיפור הנפלא ההוא נגמר.

למי שלא זוכר תהילה הייתה זקנה יפה בירושלים שהמחבר נקלע אליה ביום חורף ועוזר לה להדליק את תנור הנפט ואז היא מספרת לו על אביה שקרע את כתובתה בגלל קוצו של יוד ועכשיו כשהיא חשה ששעתה קרבה היא מבקשת ממנו ללכת ולחפש את החתן ההוא שנכלם …