מרץ 012014
 

 

 

 

הפחד מהצלחה- תקרת הזכוכית שלנו

אנחנו רוצים להצליח, ופוחדים להיכשל. אז איך זה שאנחנו יכולים לזכור הרבה מקרים בהם נכשלנו, וקשה לנו להיזכר מתי הרגשנו הצלחה?

 

דחפו אותנו להצליח, אבל הזהירו שנעשה זאת לפי חוקים נוקשים: אסור להתבלט או להתגאות, גם לא למרוד במוסכמות, כי אז נהיה חריגים ומבודדים. למדנו  שאחרי כל עליה יש ירידה, כך שאין מה לשמוח יותר מדי בצמרת, כי השלב הבא הוא נפילה כואבת. אמרו שגברים לא אוהבים נשים מצליחניות, ושבני אותו מין טורפים זה את זה בפסגות. למדנו שעלינו לשאוף להצליח ולהגדיר מטרות רחוקות, אבל כדאי שרק נתגעגע אליהן, ולא באמת ניגע בהן, כי מאוד מפחיד ומסוכן להיות מצליחנים.

רוב האנשים לא מודעים לפחד הזה, שהוא עמוק ומושרש. כשהם מזהים בעצמם חלומות, ואת התשוקות העמוקות, הם נסוגים ואומרים – אבל אין באמת דברים כאלה. ובמילים אחרות – אולי כל הנפלא הזה קיים, אבל לא ייתכן שאני באמת אקבל כל כך הרבה. עוד לפני שעשינו צעד קדימה לעבר הרצונות שלנו, אנחנו פוסעים צעד אחורה, תוך כדי שאנחנו מסבירים שצריך להתפשר בחיים, ואי אפשר לקבל כל מה שרוצים.

***

אחד הסממנים של הפחד מהצלחה הוא הנטייה להשוות עם מי שיש להם פחות מאשר לנו.

יש תחושת תקיעות ושחיקה בעבודה, מתעורר רצון לשינוי, ויחד איתו חלומות שנזנחו, ומהר מאוד הפחד מהצלחה מסיט את הזרקור אל מי שמצבם באמת קשה. אותם חולמים מסבירים לעצמם שמצב המשק קשה עכשיו, יש המון מובטלים וקשה למצוא עבודה, כך שזה לא הזמן המתאים לצמיחה. כל מי שסביבם יאשש את הקביעה הזו. האמת היא שמצב המשק רע בכל זמן בו רוצים ליצור שינוי.

בפרספקטיבת זמן אפשר לראות שלפני כך וכך שנים המצב היה מצוין, אבל תמיד בדיעבד. בזמן אמת, מצב המשק לעולם ייראה בעייתי, כך שזה לא הזמן לשאוף ליותר.

לחילופין, כשאנשים חשים בשלות ליצור מערכות יחסים מספקות, הם מתחברים לחלום ומזמינים באופן מפורט את הזוגיות האידיאלית בעיניהם. גם אז, עולה פחד ההצלחה ואיתו התהייה האם יכול להיות חיבור שעונה על כל הרצונות שלי? והרי לימדו אותנו שאי אפשר פשוט לקבל כל מה שרוצים. גם כאן הפוקוס עובר לאלו שאינם מצליחים לבנות יחסים או לאלו שנמצאים ביחסים בלתי מספקים. כל אותם סובלים משמשים הוכחה לכך שלא יכולים להיות חיבורים משמחים, אז למה שהם יוכלו לחוות את הנפלא שעליו חלמו?

ופחד ההצלחה זוקף שוב את ראשו ושואל: באמת, מי את/ה חושב/ת שאת/ה? למה מגיע לך לחוות את כל מה שבשבילך הוא פסגת ההצלחה?  

מיקוד באלו שיש להם פחות מאתנו והסתפקות במועט אינם ביטוי של צניעות מבורכת במקרים האלה. אנחנו לא מועילים לאף אחד בכך שאנחנו מיישרים קו עם עוד המון אנשים בלתי מרוצים שאינם מגשימים את חלומותיהם. גם הפניית אצבע מאשימה כלפי אלו שכביכול לא מאפשרים לנו לנוע כלפי מעלה היא התבצרות נוחה בסיבות שאינן תלויות בנו. אנחנו לא בולמים את עצמנו בגלל או בשביל אף אחד, אנחנו פשוט פוחדים להגשים את החלומות שלנו ולחוות את תחושת ההצלחה.

***

ביטוי נוסף של הפחד מההצלחה הוא עיקשות לבחון אם היא אמיתית ומובטחת, לפני שנוכל להסכים לה. אנשים מסמנים מטרות גבוהות, אולם מסרבים לקחת הזדמנויות קטנות ונפלאות, שהן המדרגות שיובילו לחזון וליעודים שלהם. הם מוכנים לפנות לכיוון מה שמוגדר בעיניהם כהצלחה, אולם רק בתנאי שיוכלו לראות אותה מייד, באופן ברור וללא מאמץ.

כשהדרך מתבהרת, אכן מגיעה לפעמים תחושת "המפץ הגדול". משמע, ראייה ברורה של הפסגה ואז התרחשות של שרשרת ניסים מפתיעים, שמזניקים אותנו אל המטרה כמעט ללא קשיים ועיכובים. אבל לרוב מסעות חיינו מאופיינים בטיפוס של מדרגה אחר מדרגה בדרך מעלה, ורק כשאנחנו מגיעים לפסגה, אפשר לראות את המרחק האדיר שעברנו.

סירוב להדרגתיות הזו הוא ההתנגדות להצלחה. אנחנו מתבוססים במציאות שבאופן ברור לא מתאימה לנו, וממשיכים לחכות לתחושה הברורה והוודאית של המפץ הגדול, שכבר חווינו כמה פעמים בחיים, ואם הדברים לא בהירים בעוצמה כזו, הרי שלא שווה להסתכן ולצאת לדרך.

***

נגזרת של הפחד מהצלחה הוא פחד זיוף. מקורו בתחושה שהצלחות קודמות שלנו היו לגמרי מקריות, ואינן משקפות את היכולות האמיתיות. אם כך, הרי שאם נעז להתקדם צעד נוסף תיחשף התרמית.

אנשים שבדרכם לדוקטורט חרדים שיגלו כי במבחן הבגרות הכי משמעותי הם הצליחו לגמרי במקרה, כי היה להם יום טוב וניחושים מוצלחים. מי שבקידום להנהלת הארגון, פוחד שיגלו כי התקבל לעבודה הזו לא בזכות כישורים אמיתיים, אלא כי מי שקלט אותו לעבודה חיבב אותו במיוחד. ויש מי שמתקדם לתפקיד עורך בכיר, ומרגיש שעוד רגע יגלו שהכתבה שבגללה התקבל לעיתון – חלקים ממנה נערכו על ידי חבר אחר.

הפחד הערמומי הזה גורם לחשוב שחלק מההצלחות שצברנו עד כה התבססו על טעויות ראשוניות, שהצלחנו להסתיר בתחכום, ושאם נטפס עוד מדרגה אחת יראו כולם עד כמה לא היינו ראויים להגיע למקום שאנחנו בו.

כשאני חושפת את הפחד הזה במהלך סדנאות ומדברת על שכיחותו, יש הנהוני מבוכה. קשה לנוכחים לקלוט שהסוד שהם במקום שאינם ראויים לו, אינו אמיתי, אלא מייצג פחד שורשי שמקנן בכולם. תמיד יהיה מי שיגיד "אבל אצלי זה היה באמת מקרי". כשאחרים מצטרפים אליו, מגיעים החיוכים. ההישגים לא היו מקריים, היינו ראויים להם, ידענו לנצל את המזל לטובתנו. הטיפוס בספירלת ההצלחה הוא של אוסף הזדמנויות, ומצליחנים הם אלה שמוכנים לקחת את המתנות האלה, ולהתקדם בעזרתן.

***

הפחד מדחייה חברתית וזוגית הוא אחד החסמים המשמעותיים, מתוך תחושה שאם נטפס בסולם ההצלחות, נהיה "בודדים בצמרת". בילדות מימוש האינדיבידואליות והרצונות נתפס כמרד שסיכן באי קבלה. המשוואה שנצרבה היא שבכדי להיות נאהבים עלינו ליישר קו עם הסביבה ולא להתבלט, בכדי שלא לעורר קנאה ובכך להסתכן באובדן אהבה.

אכן, לא כולם יכולים לפרגן להצלחת אחרים, במיוחד אם הם עצמם חסומים בחייהם. ייתכן שמחיר ההצלחה יהיה לאבד כמה חברים כאלה, יחד עם זאת, בדרך למעלה נרוויח את עצמנו, ואת האושר שלנו, ובנתיבים החדשים נפגוש מן הסתם גם הרבה אנשים חדשים שצועדים גם הם לפסגות של עצמם.

המחשבה שמצליחנים אינם אהובים והם חיים בבדידות היא פחד שמקנן בנו, אבל במציאות המצב הפוך. אנשים שמצליחים משמשים דוגמא ומקור השראה, יש להם בטחון פנימי שמקרין תחושות טובות גם על סביבתם. כך שבעצם, ככל שאנחנו ממומשים ומאושרים יותר, מתרבים האנשים שרוצים בחברתנו ויש לנו הרבה יותר חופש לבחור. הבחירה הטבעית בתוך השפע הזה תהיה באלו שיודעים לפרגן, גם בדרך למעלה, ללא קנאה וללא שיפוט.

בכדי לחוות הצלחה, יש להגדיר מהי בשבילנו, ולוודא שהיא תלויה רק בנו, להבדיל מכזו שמותנית בתגובות אחרים. לגבי ההגדרה, כדאי שתהיה כזו שמאפשרת לנו להרגיש הצלחה לעיתים קרובות. כך, כשאנחנו לומדים להרגיש מצליחנים דרך קבע,  קל לנו לטפס לעוד ועוד פסגות כדי לספק לעצמנו עוד חומרים לתחושה הממכרת הזו.

 

 

מאת מיכל גזית

מנחת סדנאות "דרך האמן"

מיכל גזית הוציאה לפני כשנה ספר בחרתי בחיים של אי וודאות

בחרתי בחיים של אי וודאות"

מיכל גזית תנחה סדנת דרך האמן – חיבור ישיר  ליצירתיות במסגרת כנס תודעה חדשה לפרטים לחצו

 

מספר המקומות מוגבל