ינו 052017
 

 

החיים הם כמו עלייה לסירה שעומדת לשוט לים ולטבוע.
– שוּנְרִיוּ סוזוקי רוֹשי

"…כבני אנוש אנחנו שותפים לנטייה לחתור לוודאות בכל פעם שאנחנו מבינים שהכול סביבנו נמצא בזרימה מתמדת. נראה שהמועקה שכרוכה בניסיון למצוא קרקע מוצקה – משהו צפוי ובטוח לעמוד עליו – מתעצמת בתקופות קשות. אך למעשה קיומנו נתון מעצם טבעו בזרימה מתמדת. הכול משתנה כל הזמן, בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לאו.

כמה קשה! נראה שאנחנו נידונים לסבול פשוט משום שנטוע בנו פחד עמוק מהדברים כמות שהם. ניסיונותינו למצוא עונג מתמשך, ביטחון מתמשך, מנוגדים לעובדת היותנו חלק ממערכת דינמית, שבה הכול וכולם נמצאים בעיצומו של תהליך.

אז כאן אנחנו נמצאים: בלב לבה של בעיה. והיא מציבה בפנינו כמה שאלות פרובוקטיביות: כיצד ניתן לחיות בחפץ לב אל מול הארעיות, בידיעה שאנחנו עומדים למות יום אחד? מה קורה כאשר אנחנו מבינים שאיננו יכולים להשיג את הכול לגמרי ובאופן מוחלט? האם אנחנו יכולים להגביר את עמידותנו בפני חוסר יציבות ושינוי? כיצד אנחנו יכולים להתיידד עם הבלתי ניתן לחיזוי ועם היעדר הוודאות – ולאמץ אותם ככלים לשינוי חיינו?

הבודהה ציין את הארעיות כאחת משלושת סימני ההיכר של קיומנו, עובדת חיים שלא ניתן להפריכה. אך נראה שאנחנו מתנגדים לכך בעצמה רבה. אנחנו חושבים שלו רק נעשה כך או לא נעשה אחרת, נוכל להשיג לנו בדרך כלשהי חיים בטוחים, חזויים וניתנים לשליטה. אנחנו מתאכזבים כל כך כשהדברים לא מתרחשים לבסוף בדיוק כמו שתכננו.

לפני זמן לא רב קראתי ראיון עם עיתונאי המלחמות כריס הדג'ס, שבו הוא השתמש בביטוי שנראה כמו תיאור מושלם למצבנו: "העמימות המוסרית שבקיום האנושי". הביטוי מתייחס, אני חושבת, לבחירה הכרחית שניצבת בפני כולנו: האם לדבוק בביטחון המדומה של רעיונותינו הקבועים והשקפותינו השבטיות, על אף שהם מעניקים לנו סיפוק רגעי בלבד, או להתגבר על הפחד שלנו ולקפוץ אל המים של החיים האותנטיים. הביטוי שלו, "העמימות המוסרית שבקיום האנושי", נחקק בזיכרוני משום שחקרתי בדיוק את זה במשך שנים: כיצד אנחנו יכולים להירגע ולקיים מערכת יחסים כנה ונלהבת עם חוסר הוודאות היסודי, עם חוסר היציבות שבקיום האנושי?

מתוך לחיות את היופי מאת פמה צו'דרון

מחברת רב המכר כשהדברים מתפרקים

Pema-Chodron