ינו 072015
 

מאת: גרטשן רובין

כשאני חושבת על האושר שלי, עלי להודות שאני תחרותית ופרפקציוניסטית, אני שונאת לטעות ושונאת את תחושת הכישלון. אבל אני גם יודעת שכישלון הוא חלק הכרחי מיצירתיות, מלקיחת סיכונים ומשאיפה להתעלות. אני מזכירה לעצמי שאם אינני נכשלת, אינני מתאמצת די. כישלון וחוסר שלמות הם די נפוצים (ייתכן שכבר נוכחתם בזה), ואם איננו מוכנים לטעות או להשלים עם פגמים או עם כישלון, לא נוכל להשיג הרבה.
אז אחת מההחלטות של פרויקט האושר שלי היא “ליהנות מהכיף שבכישלון”. אני באמת ובתמים חושבת שהחזרה שוב ושוב על רעיון זה, עזרה לי לחוש קלילות רבה יותר בלקיחת סיכונים.
כפי שכתבתי בבלוג שלי, First Splendid Truth (האמת המופלאה הראשונה), כדי להיות מאושרים עלינו לחשוב איך להרגיש טוב, להרגיש רע ולהרגיש נכון, באווירה של צמיחה. מחקר האושר מאשר כי אנשים מקבלים תמריץ גדול מלימוד מיומנויות וחוויות חדשניות, המספקות אווירה של צמיחה. עם זאת, חדשנות ואתגר novelty and challenge הם מקור לאושר, אך הם גם מביאים תסכול, חרדה, טעויות וכישלון. אושר לא תמיד גורם לנו להרגיש מאושרים.
פעם, כשכתבתי על “הכיף שבכישלון”, מישהו הגיב, “אל תחשבי על זה ככישלון! תשכתבי את זה מחדש בראש שלך כמשהו שונה”, וכדומה. התגובה הראשונה שלי היתה להסכים, אבל אז הבנתי ש… לא. אני לא רוצה להעמיד פנים שלא נכשלתי, אני רוצה לאמץ אל חיקי את הכישלון.
בדומה, אני מזכירה לעצמי לא להניח למושלם להיות אויבו של הטוב Don’t let the perfect be the enemy of the good (מתוך “סוד של בגרות” שהעתקתי מוולטייר).
לעתים קרובות אני מרגישה את עצמי מתכווצת ומתרחקת מהזדמנויות או מרעיונות, כי אני מודאגת שאעשה עבודה פחות ממושלמת – אף על פי שאני יודעת שאני מאושרת כשאני יוצרת, כשאני דוחפת את עצמי קדימה, כשאני מנסה דברים חדשים. זו הסיבה ששתי ההחלטות האלה חשובות בעבורי.
ליהנות מהכיף שבכישלון מזכיר לי להיות קלילה – לקבל כישלון או טעויות כחלק חשוב בתהליך. זה בסדר אם משהו לא מצליח. למעשה, זה חלק מהכיף.
אל תניחו למושלם להיות אויבו של הטוב מזכיר לי שחשוב יותר לעשות משהו, מאשר לעשותו בצורה מושלמת. דברים רבים שווים עשייה גם אם היא עשייה לא מוצלחת. לעשות משהו לא מוצלח הוא לעתים קרובות הכרחי לקראת העשייה המיטבית.
גיליתי שכאשר אני דוחפת את עצמי לעשות משהו שיש בו סיכוי לכישלון או לטעות, יהיה מועיל לנסות להפוך את הפעילות הזאת להרגל תכוף make that activity into a frequent habit.

לדוגמה, כאשר השקתי את my blog (הבלוג שלי), החלטתי להעלות פרסומים שישה ימים בשבוע. חשתי אי-ודאות לגבי מה שעלי לעשות; הייתי מודאגת מחשיפה של עצמי; הייתי עצבנית שמא אעשה טעות ציבורית מאוד. על ידי פרסום לעתים קרובות כל כך, הפעילות הזאת נעשתה נינוחה יותר. כמו כן, זה נטל ממני את הלחץ של פרסום אחד בשבוע. אם הכתיבה שלי לא היתה מעניינת במיוחד, או אם היא עוררה תגובה רעה, זה לא שינה הרבה, כי הנה אני כבר כותבת משהו חדש. אם הייתי מפרסמת פעם בשבוע, ההימור היה גבוה יותר. הייתי מרגישה גרוע יותר, אם פרסום בודד היה מקבל תגובה שלילית.
הרגלים נוטים להיות משעממים. זה חיסרון כאשר אנחנו עושים משהו מהנה, אבל זה יכול להפוך ליתרון כאשר אנחנו עושים משהו שגורם לנו חרדה.
התזכורת לעצמי “ליהנות מהכיף שבכישלון” ו- “לא להניח למושלם להיות אויבו של הטוב” לא תמיד עובדת, אבל היא עוזרת. האם מצאתם אסטרטגיות טובות שיעזרו לכם להיות רגועים יותר בדבר ההשלמה עם טעויות או כישלון?

לבלוג של גרטשן רובין

http://www.gretchenrubin.com/