אוג 022017
 

פורטרט ברוס ליפטון

ד"ר ברוס ליפטון וד"ר דבורה סנדלה, 24 ליולי, 2016   מה אומרים לנו התאים על חשיבותה של האהבה?

ד"ר ברוס ליפטון נפגש עם ד"ר דבורה סנדלה כדי לגלות באיזה אופן מחזיקים התאים בסודות העמוקים של הלב.

איך קשורים התאים שלנו לאהבה? דומה כי ביולוגיה מולקולרית ורומנטיקה לא בהכרח משתדכות זו לזו אלא שלדברי ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג של תאי גזע, מחבר רב המכר "הביולוגיה של האמונה" וחתן פרס גואי לשלום לשנת 2009, זה דווקא בהחלט עניין. הוא קורא לזה "אפקט ירח הדבש".

כמעט כולנו זוכרים זמן שבו היינו "מאוהבים עד מעל הראש". במהלך תקופה עסיסית זו של החיים, אומר ליפטון, תפיסת העולם שלנו מתרחבת ועינינו נוצצות בעונג. החיבה שלנו אינה מוגבלת לבן הזוג הנבחר בלבד אלא אנחנו מאוהבים בחיים עצמם, וזה בהחלט ניכר. 

אנחנו מוכנים יותר להתנסות במזונות חדשים, בפעילויות חדשות ובבגדים חדשים. אנחנו מקשיבים יותר, משתפים יותר ומפנים זמן רב יותר להנאות. ליפטון מתבדח על איך מה שנראה לנו עוין יום קודם לכן הופך להיות גן עדן עלי אדמות כשאנחנו מאוהבים. אנחנו אפילו לא מבחינים בנהגים התוקפניים שהרגיזו אותנו אך אתמול; היום, אנחנו שקועים בחלומות בהקיץ ובשירי אהבה.

רטט האהבה

זה נשמע מדהים אך זאת עובדה שכל אחד מהתאים שלנו מתנהג כמו בן אדם בזעיר אנפין, אומר ליפטון. בתוך כל אחד מאיתנו פועלים בצוותא חמישים טריליון תאים דמויי אדם זעיר. תאים שנמצאים זה לצד זה עוזרים זה לזה להפעיל את משאבת הלב, לנשום בעזרת הריאות ולקיים את כל מיליוני המשימות שצריכות להתרחש מדי יום. כאשר אנחנו מרגישים "מאוהבים", התאים שלנו רוטטים גם הם באהבה! נשמע די טוב!

הכול מתחיל בעצם החיים, שכפי שליפטון אומר, מוגדרים על ידי תנועה. החלבונים, יסודות החיים, מתלפפים בקלות לכדי מבנים של חוטים אורגניים ומתנועעים בתגובה לאותות מהסביבה. על פני כל תא, קולטנים העשויים מחלבונים מקבלים אותות סביבתיים בזמן שחלבונים מפעילים הופכים אותם לרטטים ומוסרים אותם למוח, שם הם מתפענחים. לא צריך דמיון רב כדי לתאר את ההבדל בין תנועתם של אותם פסלי חלבונים כאשר הם "מאוהבים עד מעל הראש" ובין תנועתם כאשר הם נרגזים. היינו שם!

בשנות השמונים, כאשר ליפטון גילה כי קרום התא מתפקד כמוח התא, במחקר פורץ דרך, הוא הציע כי אותות סביבתיים, בין אם של אהבה או של רגש אחר, הם ההשפעה העיקרית על התפתחות מחלות. הוא הקדים בכך את אחד התחומים החשובים ביותר של המחקר כיום, מדע אפיגנטי, החוקר כיצד תגובות כימיות תאיות מכבות ומדליקות את הגנים.

המחקר בתחום זה מצא כי מתח, תזונה, התנהגות, רעלים וגורמים אחרים מפעילים מתגים כימיים שמסדירים את הביטוי הגנטי. ליפטון מבהיר כי תחום מחקר חדש זה חושף כי להשפעות סביבתיות השפעה רבה יותר על גרימת מחלות מאשר גנטיקה. הוא אומר שמחקר חדש בחקר הסרטן מעלה כי גורמים גנטיים משפיעים על התפתחות מחלה רק ב-10% מהמקרים. במילים אחרות, תפיסת הסביבה שלנו אחראית לבריאות גופנו ב-90% מהמקרים.

כוחה של התפיסה

עוד יותר מעניין, ליפטון מעדכן כי המחקר העכשווי מראה שמבני החלבון שלנו מופעלים במידה רבה יותר על ידי אותות לא פיזיקליים מאשר על ידי אותות כימיים. במילים אחרות, התפיסות הסביבתיות שלנו משפיעות יותר מתרופות על בריאותנו. כך המדע אומר, שיש לנו יכולת מולדת לרפא את המחלות שלנו בהצלחה רבה יותר משל בית המרקחת.

בנימה של התרגשות מציין ליפטון, "וואו! משמעות הדבר היא שאנשים אינם קורבנות של הגנים שלהם כפי שנהגנו לחשוב. הם יכולים לשנות את התפיסות שלהם ובכך להשפיע על בריאותם. זה מרגש! הביולוגיה הישנה נהגה לקחת מאיתנו את הבחירה ולשלוט בתוצאה. כאשר אתה אומר לאנשים שהם קורבנות, כוחם הולך ופוחת. העבודה עכשיו היא לעזור לאנשים לשנות את התפיסות שלהם, על מנת שיוכלו לשנות את התוצאות."

אתם שואלים איך זה עובד? בהגדרה, התא הוא "שבב" של נתונים, מסביר ליפטון. האמונות והזיכרונות התפיסתיים שלנו מאוחסנים בקרום התא ונמסרים ללא הרף למוח לפענוח. המוח מגיב למסרים הרוטטים האלה על ידי יצירת התאמה בין אמונה ובין מציאות. במילים אחרות, כאשר התאים משדרים למוח, המוח עובד בשקידה כדי ליצור מציאות כימית תואמת בגוף. לכן, אם אתה מאמין שתחלה, המוח שלך יתאם את התאים שלך כדי לממש את זה. ואם התאים שלך משדרים שאתה תוסס ובריא, המוח שלך יפעל כדי לממש את זה.

כוח זה של התפיסה מוצג לדוגמה, אומר ליפטון, במחקרים שגילו שלילדים מאומצים יש אותה נטייה לחלות בסרטן כמו לאחיהם הלא-ביולוגיים שגדלו איתם באותה משפחה, למרות הגנטיקה השונה.

הורדות תת הכרתיות

למעשה, מדווח ליפטון, "הרפואה הכירה בכך שחולי נזרע בשש שנות החיים הראשונות, כאשר האמונות השונות "מורדות" מתפיסות המשפחה אל תת-המודע של הילד". במשך השנים הללו, מוחם של הילדים פועל בעיקר בתבנית גלי מוח תטה, שיוצרים מצב נפשי היפנגוגי. מצב טראנס זה מסביר מדוע ילדים מטשטשים בקלות את הגבול בין פנטזיה וממשות. כיוון שהם נמצאים בטראנס, ילדים צעירים סופגים את אמונתם של הוריהם לתוך הזיכרון הבלתי מודע שלהם, ללא כל ספק או הבחנה.

ליפטון מסביר כיצד הורדות תת הכרתיות אלה עובדות על ידי השוואתן ל- iPod. כאשר אתה רוכש iPod חדש אין עליו הקלטות, אז אי אפשר להשמיע שום דבר. לאחר שהורדת שירים לזיכרון יש באפשרותך להשמיע את השירים שהורדו. למעשה, הם השירים היחידים שאתה יכול להשמיע. יש הרבה אפשרויות אחרות של שירים שונים, אבל אתה לא יכול להשמיע אותם ב- iPod שלך עד שאתה מוריד אותם. באופן דומה, כל מה שהורד לזיכרון התת-מודע שלנו ומאוחסן בתאים שלנו הוא הבחירה היחידה הזמינה לנו להישמע ולהיראות בגוף.

בחירות אחרות אינן אפשריות לנו עד שהן מורדות כאמונות וכתפיסה אל התת-מודע. לכן אנחנו ממשים באופן אוטומטי את אמונות ההורים שלנו, אלא אם כן אנחנו נחשפים לאמונות אחרות או זורעים אמונות חדשות בכוונה תחילה.

מעבר לאהבה ולחיוניות

ליפטון מציין כי הבעיה הגדולה ביותר היא שאנשים לא מאמינים שהם יכולים לשנות את דעתם ואת אמונותיהם בקלות רבה כל כך. הוא מציע שאם נלמד את ילדינו בשש השנים הראשונות לחייהם שהם יכולים לשנות את דעתם וכך גם לשנות את גופם, מעבר מעצים לאהבה ולחיוניות יהפוך להיות קל לביצוע עבורם.

לא רק שביולוגיה תאית יכולה לספר לנו על אהבה בתוך גופנו אלא היא גם חושפת את טבעו של הקשר האנושי, אומר ליפטון. זה נקרא 'חיקוי ביולוגי' וזו דיסציפלינה חדשה בביולוגיה, שמשתמשת ברעיונות הטובים ביותר של הטבע כדי לפתור בעיות. בעלי חיים, צמחים ומיקרובים מצאו מה עובד, ואנחנו יכולים ללמוד מהם. הם מדגימים לנו דרכי תפקוד ששרדו מעל 3.8 מיליארד שנות קיום.

בספרו האחרון, "האבולוציה הספונטנית", ליפטון והמחבר השותף שלו, בהרמן, מראים שהתאים חכמים יותר מאיתנו כאשר מדובר ביצירת קהילות מצליחות. הם מציגים כיצד התאים מארגנים את עצמם למערכת מוניטרית שמשלמת לתאים שונים בהתאם לחשיבות העבודה שהם עושים ואוגרת רווחים עודפים בבנקים קהילתיים. יש להם מערכת מחקר ופיתוח שיוצרת טכנולוגיה וביוכימיה שמשתווה לזו של רשתות מחשבים נרחבות. מערכות סביבתיות מתוחכמות מספקות טיפולי טיהור מים ואוויר ברמה טכנולוגית מתקדמת יותר מכפי שבני אדם מסוגלים בכלל להעלות על דעתם.

"שום תא לא נותר מאחור"

הדבר נכון גם לגבי מערכות חימום וקירור. מערכת התקשורת בתוך ובין התאים היא רשת אינטרנט ששולחת הודעות מקודדות ישירות לכל תא בודד. יש להם אפילו מערכת פלילית שעוצרת, כולאת, משקמת, ובאופן דומה לזה של ד"ר קוורקיאן, גם מסייעת בהתאבדות של תאים הרסניים. בניגוד לנו, לתאים יש ביטוח בריאות שמציע כיסוי רפואי מלא, אשר מוודא שכל תא מקבל את מה שהוא צריך כדי להישאר בריא, ומערכת חיסון המגינה על התאים והגוף כמו משמר לאומי מסור.

ליפטון משווה באופן מסקרן בין האופן שבו 50 טריליון תאים בגוף האדם מצליחים לעבוד יחד עבור הצלחתו של כל פרט בודד ובין האופן שבו 7 מיליארד בני אדם יכולים להצליח לעבוד יחד למען טובתו של כדור הארץ. הוא מצביע על כך שאנחנו לא עושים עבודה שמתקרבת בכלל ליכולתם של התאים.

ליפטון מדגיש כי למוח האנושי שלנו, כמו לתא בודד, יש הרבה פחות מודעות מאשר תודעתה של הקבוצה כולה. כאשר התא ממלא את ייעודו האבולוציוני, הוא מתקבץ למושבות יחד עם תאים מתפתחים אחרים כדי לשתף ולהרחיב את היכולת התודעתית. יש גישת "שום תא לא נשאר מאחור" וחלוקת המשאבים מתבצעת באופן שיאפשר לקבוצה לקיים את כל פרטיה. ליפטון אומר שכציבור כדאי לנו להתפתח לרמה כה גבוהה של תודעה כמו התאים שלנו. הוא כותב, "המדע רומז לכך שבשלב הבא של האבולוציה האנושית תתקיים מודעות לכך שכולנו תאים התלויים זה בזה בתוך אורגניזם העל המכונה אנושות".

שכתוב התפיסות שלנו

אך ראשית עלינו לטפח את החצר האחורית שלנו, דוחק בנו ליפטון, "אנחנו חייבים לשנות את האבולוציה הפרטית של כל אחד מאיתנו, כדי שהתודעה הקולקטיבית תוכל להתקדם." הוא דוחק בנו להשיב לעצמנו את חיינו על ידי שכתוב התפיסות שלנו, כדי שנוכל ליצור את תחושת ההתאהבות הזו שוב ושוב ושוב. הוא מעודד אותנו להוריד אל הזיכרון התאי שלנו אמונות חדשות של העצמה ואהבה, כך שלתאים שלנו יהיו מנגינות יפות חדשות להשמיע, עם מילים שמאשרות את היותנו ניתנים לאהבה.

ליפטון מכנה את השאיפה להרגיש "מאוהבים" ללא הרף, "המדע של יצירת גן עדן עלי אדמות." והמדע דיבר על דברים דומים, כותב ליפטון. לדוגמה, חוקרי HeartMath מצאו כי השפעת האהבה עצמה היא אמיתית ומדידה מבחינה ביוכימית, "כאשר הנבדקים ממקדים את תשומת לבם בלב ומפעילים את תחושות הליבה של הלב, כגון אהבה, הערכה או אכפתיות, רגשות אלה משנים מיד את קצב פעימות הלב שלהם לכדי דפוס קוהרנטי יותר. הגדלת הקוהרנטיות של פעימות הלב מפעילה זרם של אירועים עצביים וביוכימיים, שמשפיעים כמעט על כל איבר בגוף."

מחקרים מראים כי קוהרנטיות לבבית מובילה לאינטליגנציה רבה יותר בעזרת צמצום הפעילות של מערכת העצבים הסימפתטית – מנגנון "ברח או הילחם" שלנו – תוך כדי הגדלת פעילות מקדמת צמיחה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. כתוצאה מכך מופחתת כמות הורמוני הלחץ ומיוצר הורמון האנטי אייג'ינג DHEA. אהבה באמת גורמת לנו להיות בריאים יותר, מאושרים יותר, חיים חיים ארוכים יותר.

מתברר שביולוגיה מולקולרית ואהבה הן אכן זיווג משמיים. ד"ר ברוס ליפטון מאתגר אותנו ללמוד ולהבין כיצד ניתן לחוות גן עדן על פני אדמות ברציפות, עם חלבונים שמרקדים על פני התאים שלנו, מסוחררים מרוב אהבה.

תרגום מאנגלית – רנה וורבין