נוב 032014
 

אם הגורו אומר לעשות, עושים, גם אם זה נראה תמוה. נכון?

לא נכון. על פי הוד קדושתו הדלאי לאמה, על כל תלמיד מוטלת האחריות לבחון האם הנחיות הגורו עולות בקנה אחד עם השכל הישר ועם הדהרמה. הניסיונות של תלמידים רבים להסביר לעצמם התנהגות מוזרה של גורו באמירות כמו: “יש כאן ככל הנראה שיעור כלשהו עבורי”, או “מדובר בוודאי בפרץ מטורף של חוכמה שאין לפקפק בה”, או “זה מבחן” – יכולים רק לפגוע בתלמידים אלה, שאינם מבינים כי גם למורים דגולים יש אישיות הלוקה בעיוורון מסוים, וגם הם עלולים לטעות. הוד קדושתו הדלאי לאמה ה-14 מציג עמדה ברורה בנושא בקטע זה, הלקוח מספרו ‘הנתיב להארה‘. מפרסומי ההוצאה לאור שמבהאלה

 

מתנת התרגול כרוכה תמיד בחיים על פי הדרכתו של הגורו שלנו, אך מה קורה כאשר הגורו משיא לנו עצה שאינה מתאימה לנו או נוגדת את כל כללי השכל הישר ואת מחשבת הדהרמה? עצה כזו מן הראוי לדחות על הסף, כך אמר הבודהה. כאשר מתעורר ספק בקשר לדברים הנאמרים, אנו נדרשים להתעקש בעדינות להבהיר את העניין לאשורו. משימה רגישה, במיוחד כאשר מדובר בתרגול טנטרה ברמה הגבוהה, שבמהלכו נדרשת כניעה מוחלטת לגורו. אך גם במקרה זה הכניעה צריכה להיות במובן מסוים בלבד. אם הגורו מצביע אל המזרח ומורה ללכת אל המערב, לא נותרת בידי התלמיד כל ברירה אלא להביע מחאה. בכל מקרה הפנייה תיעשה בכבוד ובענווה, שכן אין זה ראוי לגמול למורה על נדיבותו דרך הפגנה של רגש שלילי כלפיו.
זיהוי של פגם אצל הגורו אינו אמור לעורר בנו זלזול, כי דרך הצגת הפגמים הגורו למעשה מראה לנו מה עלינו לזנוח. בכל מקרה זו הגישה היעילה ביותר שאותה רצוי לאמץ. הדגש המשמעותי כאן הוא על המסירות המפוכחת של הרצון הכן ללמוד בניגוד לנאמנות עיוורת.

לעתים קרובות נאמר כי המהות של תרגול גורו-יוגה היא טיפוח היכולת לראות את השלמות בכל מעשיו של הגורו. אני באופן אישי מאמין שלא רצוי להרחיק לכת עד כדי כך. פעמים רבות נכתב בכתבים העתיקים, “כל מעשה נתפס כשלמות.” מן הראוי לבחון משפט זה לאורם של דברי בודהה שקיאמוני שאמר: “קבלו את שיעורַי רק לאחר שתבחנו אותם בדקדקנות כמומחים האומדים את ערכו של זהב. אל לכם לקבל ממני דבר אך ורק בזכות אמונתכם בי.” הבעיה בתרגול המתבסס על “כל מעשי הגורו נתפסים כשלמות” היא שהוא עלול בקלות להרעיל הן את הגורו והן את תלמידיו, לכן בכל פעם שאני מלמד את התרגול הזה, אני דוגל תמיד במיתון ההיבט המסורתי של “כל מעשה נתפס כשלמות”. במקרה שהגורו מציג תכונות שאינן הולמות את הדהרמה או מלמד שיעורים הנוגדים את הדהרמה, חובה עלינו לבחור בשכל הישר ובתבונת הדהרמה על פני ההנחיה להתייחס אל המדריך הרוחני כאל כליל השלמות.

הנה אני, לדוגמה, מאחר שקודמַי היו חכמים דגולים ואני נחשב גלגול שלהם, ובנוסף לכך במחזור החיים הזה אני נושא לעתים קרובות דרשות דתיות, אנשים רבים מאמינים בי, ובתרגול הגורו-יוגה רואים אותי לנגד עיניהם כבודהה בכבודו ובעצמו, זאת בנוסף לכך שאנשים אלה מחשיבים אותי כמנהיגם החילוני. כך שהשיעור של “כל מעשה נתפס כשלמות” עלול בקלות להרעיל אותי במערכת היחסים שלי עם האנשים שאיתי ובמִנְהל שאני אמון עליו. אני יכול להגיד לעצמי, “הם כולם חושבים שאני בודהה ויעשו כל מה שאומר להם.” אמונה רבה מדי ותלות מחשבתית עלולות בנקל לקלקל כל דבר טוב. העצה שלי בדרך כלל היא להימנע מהדגשת לימוד “כל מעשי הגורו נתפסים כשלמות”, כאשר המתרגלים הם אנשים מן השורה. המצב שבו הבודההדהרמה, המבוססת על מחשבה מעמיקה, נזנחת, עלול להיות מצער מאוד.