יול 062017
 

ספקטרום של תפיסות לחוויה הפסיכדלית בקרב קהילה דתית בצפון הארץ: קשר ״לאובייקט האלוקי הפנימי״ של היחיד.

דר’ זאביק מישור הוא דוקטורט לאנתרופולוגיה. יש רקע אקדמי במדעי המוח ובאנתרופולוגיה. הוא מתעניין בפילוסופיה, דת, ובעולם הפסיכואקטיבי על כל היבטיו, והוביל בשנים האחרונות את פרויקט ה- Manual Of Psychedelic Support.

מחקר אתנוגרפי שהתקיים לאורך כשנה וחצי בקרב קהילה חרדית בגליל הדגים ספקטרום מעגלי לכאורה של תפיסות לגבי החוויה הפסיכדלית, ולגבי חוויות פסיכואקטיביות בכלל. תפיסה אחת, המייצגת את גישת הרוב החרדי, שוללת מכלל שימוש בצמחים וחומרים פסיכואקטיביים (למעט אלכוהול), ומשייכת אותן חוויות לסטרא אחרא. גישה שניה מתקיימת אצל חלק קטן מהצעירים המזוהים עם הקהילה, המעשנים קנאביס ומשתתפים בחוויות פסיכדליות – כולל במסיבות טבע. עבור אנשים אלו, החוויה הפסיכדלית מהווה מפלט ופתיחת אופקים תודעתיים חדשים כנגד הדת הסמכותנית. התפיסה השלישית, שסוגרת את המעגל לכאורה, מאפיינת חלק קטן מהחוזרים בתשובה, שעבורם חוויות פסיכדליות שימשו כגורם וזרז לאותה תשובה. ההרצאה תציג רעיונות פסיכונאנליטיים שקושרים בין הגישות הנזכרות מעלה למצבים פסיכואקטיביים לבין יחסו של כל אינדיבידואל אל אובייקט האלוהים הפנימי שבו.