מאי 092014
 
מאת עדנה אברמסון  פורסם: ב ynet 02.05.14

ד"ר ברוס ליפטון עסק בשיבוט תאי גזע בעת שגילה את מה שמבחינתו מהווה מהפך במדע הביולוגיה: התאים שלנו נשלטים, לטענתו, על פי מידע הנקלט מהסביבה – ולא מהגנים שנקבעו לנו. באמצעות שינוי האמונות השליליות הטבועות בנו, הוא מבטיח, נוכל להימנע ממחלות קשות כמו סרטן

מהפכה מדעית בהתהוות? במשך עשרות רבות של שנים שמענו על השליטה המוחלטת של הגנטיקה במראה החיצוני שלנו, בתכונות האופי שלנו ואף בסיכוי ללקות בסוגים מסוימים של סרטן, מחלות לב וסוכרת. המידע שבגנים המועבר לנו בדי-אן-איי אמור לקבוע את כל מאפיינינו – אך האם אין גורמים נוספים, חיצוניים, המעצבים את נפשנו ואת גופנו?
 
Ynet כתבה על ברוס ליפטון ורב המכר 'הביולוגיה של האמונה'ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג בן 70 ויליד מדינת ניו יורק שבארצות הברית, טוען בדיוק כך מאז שנות השמונים – מסעיר את עולם המדע והרוח ומקים עליו לא מעט מתנגדים.
 
"ב-1967 עסקתי בשיבוט תאי גזע", מספר ליפטון בראיון מיוחד ל-ynet בעת ביקורו הראשון בישראל. "רק מעטים מאיתנו בעולם ידעו אז בכלל מה הם התאים האלה, כך שהייתי בר מזל בתחומי. באחד הניסויים שערכתי פיצלתי את התאים לשלוש צלחות פטרי, ויצרתי שלוש וריאציות שונות מעט כימית של המצע בצלחת. התאים היו זהים, אבל נמצאו בסביבה שונה, ובכל צלחת התפתחו סוגים שונים של תאים.
 
"הגנים היו הסיפור הגדול אז ונתפסו כשולטים בחיים, והנה אני הוכחתי שהסביבה היא השולטת. זה היה שונה מאוד ממה שלימדתי את הסטודנטים שלי באותה העת".
  
בשנת 1966 סיים ליפטון את לימודי התואר הראשון בביולוגיה באוניברסיטת לונג איילנד, וב-1971 השלים דוקטורט באוניברסיטת וירג'יניה. אותו ניסוי שערך שינה את מסלול הקריירה שלו, ולמעשה את כל מסלול חייו. "זאת לא הייתה תאונה", הוא אומר. "יכולתי לחזור על הניסוי בכל יום ולקבל אותה תוצאה, כך שהשתכנעתי מיידית. העמיתים שלי, לעומת זאת, לא תמכו בי, כי כולם חשבו אותו הדבר על הגנים".
 
ליפטון היה נסער מהגילוי, והבין שהוא אינו יכול להמשיך וללמד את הסטודנטים שלו את הביולוגיה הסטנדרטית. בסופו של דבר, הוא עזב את האוניברסיטה ופנה לדרך חדשה.

אז מי שולט בגנים?

על פי הניסויים של ליפטון, הממברנה – מעטפת התא המפרידה אותו מסביבתו – היא השולטת במידע המתקבל בתא ומחליטה מה יעבור ומה יישאר מחוץ לו. "חקרתי את הממברנות ואת אופן פעולתן, וזה שינה את חיי", אומר ליפטון. "גם כשהסרתי את הגנים, את ה'מוח' של התא כביכול, התאים המשיכו לחיות חודשיים-שלושה. כך שהגנים לא שולטים בחיים.
 
"התא הוא כמו שבב במחשב: הוא ניתן לתכנות, אבל בסופו של דבר יפעל לפי המידע שהוא מקבל מבחוץ. באופן דומה, התא מתאים את הביולוגיה שלו על פי הסביבה. המדע הקונוונציונלי לא היה אז במקום הזה, אבל המחקר שלי הראה שאפשר לשנות את המתרחש בתא. זה התחום המכונה 'אפיגנטיקה' – במקום שליטה בגנים אנחנו מדברים על שליטה מעל הגנים – ומה שנמצא מעל הגנים הוא הסביבה. הביולוגיה של התא היא שיקוף של הסביבה שלו, וזה המדע החדש".
 
ליפטון אינו לבדו במחקר האפיגנטיקה, התחום הבוחן תכונות מורשות שאינן קשורות לרצף הדי-אן-איי שלנו. במאמר בכתב העת BioScience שפרסמה בשנת 2011 טביתה פאולדג', בעלת תואר שני בגנטיקה ועיתונאית עטורת-פרסים, היא מתארת את התמקדות המדענים בשאלת ההשפעה של אירועים מולקולריים על הגנים של אורגניזם מסוים. תהליכים אפיגנטיים, היא אומרת, הם המובילים לשונות במראה החיצוני, בפיזיולוגיה, בקוגניציה ובהתנהגות.
 
מטרת המדענים כיום, מסבירה פאולדג', היא לפתוח את אחת "הקופסאות השחורות" המאתגרות ביותר של הטבע: להסביר כיצד חוויות החיים מתורגמות לשינויים בתפקוד הגוף ובהתנהגות. אפיגנטיקה התנהגותית, תחום חדש עוד יותר, מבקש לבחון כיצד סיגנלים מהסביבה גורמים לשינויים ב"מוח" התא, ובכלל זה כלדבר המתרחש בשנות הילדות המוקדמות שלנו: חוויות חברתיות, תזונה, הורמונים וחשיפה לרעלנים.
 
"אם אפיגנטיקה היא תחום בחיתוליו", אומרת פאולדג', "הרי שאפיגנטיקה התנהגותית היא ממש עובר עדיין והעבודה הניצבת בפני המדענים עדיין רבה מאוד וקשה". הבנת ההשפעה הסביבתית על התאים עשויה לשפוך אור בעתיד על סוגיות שהביולוגיה מתחבטת בהן כיום, כמו אוטיזם, סכיזופרניה, פיגור ואפילו הזדקנות, התמכרות, אובדנות ועוד.
 
אם בעבר חשבו שמה שנקבע בתאים נשאר לצמיתות, היום יודעים ששינויים ממשיכים להתרחש. על פי ליפטון, הגנים שלנו נמצאים בדיאלוג מתמיד עם הסביבה ועם האנשים המקיפים אותנו, בצורה המשפיעה על פעילות התא הבודד. השפעת האפיגנטיקה עשויה להימשך כמה דורות כשמדובר בתא מבודד וצמחים, וכשני דורות כשמדובר בבעלי חיים.

"אמונה שלילית גורמת לתחלואה"

כשהבין ליפטון את המשמעות של ההשפעה הסביבתית על התאים שלנו, הגיע למסקנה כי ביכולתנו לשלוט בכל אספקט של בריאותנו. "על פני השטח של התא יש רצפטורים, מעין מיני-אנטנות", הוא אומר. "אם נסיר אותם, התא יהיה גנרי וחסר זהות. ה'אנטנות' האלה הן שהופכות את האנשים לשונים – הן מגיבות למידע מהסביבה, כך שהזהות של התאים היא השתקפות של הסביבה.
 
"כתוצאה מכך, רק 1% מהמחלות נשלט בגנים ו-99% נשלטים על ידי הסביבה, ויש מחקרים שמגבים את המספרים האלה. בניגוד לתפיסה המקובלת, אנשים הם לא קורבן של התורשה שלהם ואם היה סרטן בעבר במשפחה זו אינה גזירת גורל. יש רק שש או שבע מחלות שקשורות לחלוטין בגנים, כך שאפשר לחיות עם גן לסרטן ולא לחלות, אם נימצא בסביבה הנכונה כמובן. המדע החדש הופך אותנו מקורבן לשולטים בחיינו".
 
אז מה בכל זאת מהווה טריגר למחלות?
"כולם מכירים את אפקט הפלצבו שלפיו האמונה היא שמרפאת, אבל לא מדגישים מספיק את הנקודה החשובה יותר – שאמונה שלילית גורמת לתחלואה. קוראים לזה no-cebo, אבל אף אחד לא מדבר על זה.
 
"הכימיה של הדם נשלטת בידי המוח. אם אנחנו רואים אדם אהוב, המוח משחרר דופמין, הורמוני גדילה ועוד. הוא מעניק תזונה נכונה לתא באותו הרגע כדי שיגדל. אבל אם רואים משהו מפחיד, המוח משחרר סוכנים דלקתיים, מפעיל את המערכת החיסונית ומשנה את הכימיה של הדם. כך, האופן שבו אנו רואים את העולם משנה את הרכב הגוף.
 
"90% מהביקורים אצל הרופא קשורים היום בסטרס, וזו בעיה אדירה כי סטרס מכבה את המערכת החיסונית. כשעוברים השתלה, למשל, נותנים לחולה הורמוני סטרס כדי שמערכת החיסון לא תתנגד לאיבר המושתל. הסטרס הורג כיוון שהוא חושף אותנו לזיהומים ולמחלות ועוצר את התפתחות התא".
 
איגוד הפסיכולוגים האמריקנים עומד מאחורי הקשר בין עקה נפשית לבעיות בריאות ומאחורי המספרים שמביא ליפטון. על פי נתונים שפרסם בשנת 2009, 75%-90% מהביקורים אצל הרופאים אכן קשורים בסטרס, הקשור בעצמו לשישה גורמים מובילים לתמותה מוקדמת: מחלות לב, סרטן, מחלות ריאות, תאונות, שחמת הכבד והתאבדות.

שליטה בתת-מודע = הפחתת הסטרס

בנקודה זו, פחות או יותר, מתחיל ליפטון לעורר עליו את זעם המדענים ולהפוך ליקיר קהילת הניו-אייג', בחיבור העמוק שהוא מייצר בין גוף ונפש, בין תחלואה לתודעה. אם אפשר היה לחשוב שמנטרות חיוביות פשוטות יעזרו לנו לשנות את גישתנו לחיים ולמנוע סרטן, לפי ליפטון הדברים מורכבים יותר.

 
"יש מודע ויש תת-מודע", הוא אומר. "תת-המודע שלנו גדול הרבה יותר ולמעשה מנהל את העניינים. ההתנהגות הבסיסית שלנו, זו שלפיה אנו מגיבים למצבים שונים בחיים ומתמודדים בסיטואציות כאלה ואחרות – מגיעה כולה מהורינו, מהחברה ומהקהילה.
 
"רק 5% מהמתרחש אצלנו נובעים מהמודע ו-95% מהתת-מודע, כיוון שכשהמודע עסוק במחשבות המוח פונה אל התת-מודע. אבל תת-המודע שלנו הרי אינו שלנו בכלל, אלא כולל מידע שהגיע אלינו מאנשים אחרים ושקובע בשבע שנות הילדות הראשונות שלנו. המידע הזה שהוטבע בנו לא בהכרח מתאים לרצונות שלנו בחיים כרגע".
 
אז כולנו זקוקים לטיפול פסיכולוגי עכשיו כדי לשנות זאת?
"לא צריך לחזור בטיפול לכל דבר שקרה לנו בילדותנו עם הורינו, כי האנשים שהעבירו לנו את המסרים השונים שקובעו בנו הם רק שליחים. אין סיבה לחזור אחורה, אלא פשוט להסתכל על החיים שלנו היום ולראות מה בא לנו בקלות ומה לא. החיים שלנו הם מעין הדפס של התת-מודע, ואם נסתכל בהם נבין באיזו צורה תוכנתנו, במה התוכנה שלנו תומכת. דברים שאנחנו צריכים להתאמץ בשבילם הם דברים שהתוכנה שלנו לא תומכת בהם בתת-מודע.
 
"ידע הוא כוח, אבל גם ההפך הוא נכון – היעדר ידע הוא היעדר כוח. האמונות שלנו מכשילות אותנו שוב ושוב, ועלינו ללמוד את הידע הנכון, המעצים, זה שמעביר את השליטה באפקט הפלצבו או ה-no-cebo אלינו.
 
"ספרי המדע הקיימים מיושנים, ויש היום מדע חדש. מחקרים עדכניים מראים שהתפיסה הסובייקטיבית חזקה יותר מהמציאות האובייקטיבית, ושהתכנות הקשור בין מחלות אכן קורה בינקות. את זה כל זה אמרתי כבר לפני שנים וזה הופך היום למדע הקונוונציונלי".
 
איך הגישה שלך מסבירה ילדים צעירים מאוד שחולים בסרטן? הרי הם עדיין בשנות עיצוב תת-המודע.
"ראשית, הילדים האלה עדיין ניזונים מהסביבה ומקבלים ממנה מידע. שנית, עלינו להבין שהתא בגוף הוא כמו טלוויזיה עם אנטנה – אם הטלוויזיה מתקלקלת, השידור עדיין ממשיך ואפשר לחבר טלוויזיה חדשה. זה נכון גם לעניין המוות שלנו: אם אנחנו מתים, הרצפטורים שלנו ממשיכים. לכן אנחנו לא יכולים למות – כי אנחנו בכלל לא כאן. ואם מבינים שאנו חוזרים שוב ושוב בגופים אחרים, אנחנו מבינים שגם ילדים חולי סרטן חזרו אלינו, אולי כדי ללמד שיעור לסביבה".
 
אתה מדבר על חיים לאחר המוות?
"בהחלט. אף פעם לא האמנתי בחיים אחרי המוות כמדען קונוונציונלי, אבל החיבור בין התודעה לגוף התממש עם הגילוי שלי".

בדרך לשלום עולמי?

אם נרצה בכך, בספרו "הביולוגיה של האמונה" (תורגם לעברית בהוצאת פראג) מציע ליפטון ארבע דרכים שבהן אפשר כביכול לשנות את המתרחש בתת-המודע שלנו:

  • קלטות היפנוזה. "המוח קולט היטב מסרים לפני השינה, כי התת-מודע פנוי", הוא אומר. 
  • שינון וחזרה. תרגול של המסרים החיוביים.
  • פסיכולוגיה אנרגטית (Belief Modification). טיפול ה"משנה את התוכנה שלנו תוך חמש-עשר דקות", הוא טוען, "באמצעות תהליכים המפעילים סופר-למידה במוח, בדומה לקריאה מהירה שאנשים מסוגלים לבצע ולזכור הכל לאחר מכן". 
  • אירוע מכונן. זו אפשרות שאינה ניתנת לשליטה למעשה, ובה אירוע טראומטי או מכונן אחר המתרחש בחיינו משפיע מיידית על התגובה שלנו ומשנה את חיינו. "מדובר למשל באדם הניצב פתאום בפני המוות ומחליט לשנות את דרכו", מסביר ליפטון. "אין מרשם לדרך הזאת, כי מדובר באירוע ספונטני". 

אבל ליפטון אינו מסתפק בשינוי התודעה אצל כל אדם ואדם לצורך מניעת מחלות קשות, אלא לוקח את העניין צעד אחד נוסף קדימה ורואה בכך מפתח להצלת האנושות כולה. אחת הסיבות שהביאו אותו לבקר בישראל בימים האלה הוא פעילותו בארגון Uplift, ב"ניסיון לעזור לאנשים לשנות את מערכת האמונות שלהם", כך על פי הגדרתו.

"עלינו להתאחד ולהבין שניצלנו יותר מדי את כדור הארץ, ותוך כמה עשורים הציביליזציה תתמוטט", מסכם ליפטון. "דרך המוצא היא להשפיע חיובית על ההתנהגות האנושית, וזה לא יקרה מהממשלה אלא מהאנשים, כולל בין ישראלים לפלסטינים.
 
"אדם הוא לא יחיד, אלא חלק ממשהו גדול יותר. כל אחד מאיתנו הוא שווה ערך לתא בגוף, בקהילה עצומה שהיא האנושות. האינטרנט היום הוא כמו מערכת העצבים שמחברת את כל התאים, וזה החזון לעתיד – כולנו נזהה את עצמנו כחלק ממשהו גדול יותר ונחיה בהרמוניה".